הכנסת העשרים
מושב רביעי
פרוטוקול מס' 627
מישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות
יום שלישי, כ"ה בחשון התשע"ח (14 בנובמבר 2017), שעה 10:08
סדר היום:
במסגרת ציון יום הפג בכנסת – ישיבת מעקב אחר:
1. אי מתן מענה לצרכי הפגים בישראל.
2. מחסור קריטי ברופאי ילדים במחלקות הילודים בישראל
נכחו:
חברי הוועדה:
מירב בן ארי – מ"מ היו"ר
חברי הכנסת:
יצחק הרצוג
אורלי לוי אבקסיס
מוזמנים:
ד"ר סיגל ליברנט טאוב – ראש אגף רפואה כללית, מינהל רפואה, משרד הבריאות
הדר ירדני – מנהלת המחלקה להתפתחות הילד ושיקומו, משרד הבריאות
ד"ר ליזה רובין – מנהלת המחלקה לאם וילד, משרד הבריאות
מירי כהן – מנהלת שירותי הצלה, משרד הבריאות
מועאויה כבהה – מרכז בכיר, בקרה על תכניות התערבות, משרד הבריאות
אורן פרלסמן – רפרנט תחום תכנון, משרד הבריאות
ד"ר אורלי לוז – מינהל הסיעוד, משרד הבריאות
ד"ר הילה פיגל – מינהל הסיעוד, משרד הבריאות
מרים בראשי כהן – עוזרת למשנה למנכ"ל משרד הבריאות
אלעד מסאסא – רפרנט בריאות, אגף התקציבים, משרד האוצר
עליזה ברלזון – מנהלת אגף גמלאות משפחה, המוסד לביטוח לאומי
אסתר נמרודי – מנהלת תחום אימהות, המוסד לביטוח לאומי
שרון אסיסקוביץ – מינהל המחקר והתכנון, המוסד לביטוח לאומי
פרופ' בנימין בר-עוז – מנהל המחלקה לילודים ופגים, בית החולים הדסה, עין כרם
פרופ' מיכאל שימל – מנהל טיפול נמרץ ילדים, בית חולים שערי צדק
ד"ר אגנטה גולן – מנהלת מחלקת ילודים ופגים, בית החולים סורוקה
ד"ר ישראל אייליג – יו"ר ועד רופאי בית החולים סורוקה
נורית ברוך – מנהלת הסיעוד, בית חולים שניידר
אסתר קזמירסקי – סגנית מנהלת הסיעוד, בית החולים שניידר
נעמי אלכאוי – מנהלת הפגייה, בית החולים שניידר
ד"ר עומרי חוסאם – מנהל הפגייה, בית החולים הצרפתי, נצרת
עבד מסאלחה – אחראי מחלקה, בית החולים הצרפתי, נצרת
קרן מקדש – אחות אחראית, מחלקת פגים, בית חולים שיבא, תל השומר
פרופ' יוסף מאירוביץ – רכז רפואת ילדים, שירותי בריאות כללית
ד"ר שמואל צנגן – יו"ר האיגוד הישראלי לניאונטולוגיה
ד"ר ורד פליישר שפר – מנהלת מחלקת פגים, המרכז הרפואי לגליל, האיגוד הישראלי לנאונטולוגיה
רומי שחורי – מנכ"לית עמותת לה"ב, למען פגים בישראל
טלי בנימין – עמותת לה"ב, למען פגים בישראל
שלי ברנס – עמותת לה"ב, למען פגים בישראל
גיטי מאירוביץ – עמותת לה"ב, למען פגים בישראל
זהבית דבש – עמותת לה"ב, למען פגים בישראל
שושנה בודינשטיין – עמותת לה"ב, למען פגים בישראל
רינת פרבר מלומד – עמותת לה"ב, למען פגים בישראל
שלומית הראל – ועדת ביקורת, עמותת לה"ב, למען פגים בישראל
ד"ר שרון הרמתי – העמותה לבנק חלב אם, עמותת לה"ב, למען פגים בישראל
ד"ר רביד שכטר אושפיזין – העמותה לבנק חלב אם, עמותת לה"ב, למען פגים בישראל
לסלי וולף – יועצת הנקה, בית חולים איכילוב, עמותת לה"ב, למען פגים בישראל
מיכל כברה
טלי טסלר –
– עמותת לה"ב, למען פגים בישראל
אימא לתינוקת פגה ויועצת פרלמנטרית לחברת הכנסת תמר זנדברג
מאירה בסוק – עו"ד, הלשכה המשפטית, נעמ"ת
גליה ניב – מוזמן/ת
טל בן ארי – מוזמן/ת
יהושע שלמה זוהר – שדלן/ית (גורן עמיר יועצים בע"מ), מייצג/ת את שירותי בריאות כללית
אבישג שחם חדד – שדלן/ית (גלעדי יחסי ממשל ולובינג), מייצג/ת את ההסתדרות הרפואית בישראל (לקוחות קבועים נוספים שנושא הישיבה נוגע אליהם באופן ישיר: מאוחדת)
מנהל/ת הוועדה:
ענת כהן שמואל
רישום פרלמנטרי:
אהובה שרון, חבר תרגומים
במסגרת ציון יום הפג בכנסת – ישיבת מעקב אחר:1.אי מתן מענה לצרכי הפגים בישראל.2.מחסור קריטי ברופאי ילדים במחלקות הילודים בישראל
היו"ר מירב בן ארי:
בוקר טוב. אני מחליפה את חבר הכנסת אלי אלאלוף. אנחנו פותחים את ישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות. היום ה-14 בנובמבר 2017, כ"ה בחשון התשע"ח. הנושא הוא במסגרת ציון יום הפג בכנסת – ישיבת מעקב אחר אי מתן מענה לצרכי הפגים בישראל ומחסור קריטי ברופאי ילדים במחלקות הילודים בישראל.
היום הזה הוא במסגרת יום מיוחד לציון יום הפג שיזמה חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס שתצטרף אלינו אחרי שתסיים דיון אחר בו הוא נמצאת. אנחנו נתחיל כי אנחנו מוקצבים בזמן ואני רוצה לשמוע את כל מי שהגיע.
הצטרפה אלינו חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס.
אורלי לוי אבקסיס:
אני אתן פתיחה קצרה מאחר שחלק גדול מהמוזמנים נמצאים עדיין בוועדה לזכויות הילד. זה נושא כל כך חשוב. כאשר אנחנו מדברים על הפגים במדינת ישראל, שנה אחר שנה אנחנו מציינים כאן בכנסת ובמקביל אנחנו גם ממשיכים לפעול לאורך השנה ועושים את הבדיקות שלנו. ביום המיוחד הזה אנחנו מציגים את מה שהספקנו להשיג ומה לא. לאורך שש השנים האלו, יחד עם עמותת לה"ב, יחד עם ארגון הנאונטולוגים ומנהלי הפגיות ושיתופי הפעולה הבלתי נתפסים בין כל הקבוצות האלה, הביאו לשינוי אמיתי. הצלחנו להעלות לסדר היום את הנושא, הצלחנו ליצור מודל תמריצים ואותו מודל הצליח לצבוע חלק מהכספים שהיו אמורים מלכתחילה להגיע לפגיות, מה שמשרד האוצר לא רצה לתת לנו לעשות. לכן מנהלי בתי החולים היו סוברניים להחליט מה הם עושים עם הכסף שהמדינה מעבירה עבור כל ילוד במשקל נמוך, לידת פגים, והכספים היו מגיעים למקומות אחרים.
יכול היה להיות מצב שעבור לידת פג המדינה משלמת והכסף היה הולך ליחסי ציבור של בית החולים, לתשלום חשמל, למחלקה אחרת שנמצאת במצוקה. לא יכולנו לנתב את הכספים כדי להציל את הילדים האלה.
גם מבחינה כלכלית אותו ילד שלא יקבל בזמן את הטיפול הראוי, יפתח לקויות שילוו אותו כל החיים שלו והוא יהיה בשולי החברה או שבאמת תהיה התמודדות סיזיפית של ההורים ושל הילדים איך להתקיים בתוך השגרה היום יומית.
הצלחנו לנתב חלק מהכספים, הצלחנו להביא לתקנון נוסף ועדיין אנחנו מפגרים ביחס לעולם מבחינת תקני כוח אדם בפגיות ובעיקר בקהילה. אם איכשהו הצלחנו ליצור מודל תמריצים שבא ונותן ציונים איזו פגייה בבית חולים כלשהו השקיעה יותר כסף, היכן שיפרו, היכן ירדה רמת הזיהומים ובעקבות כך לקבל כספים צבועים, זה לא הצלחנו לעשות לגמרי בקהילה.
חברי מולי צנגן שהוא יושב ראש הנאונטולוגים יצר יחד עם נאונטולוגים נוספים איזשהו סוג של תכנית עבודה בקהילה. עדיין למרות שיצא חוזר מנכ"ל משרד הבריאות, כשאנחנו מסתכלים לראות מה קורה בשטח – לא הרבה. כנראה שגם הקופות מחכות לאיזשהו תמריץ. ברגע שאתה מעביר חוזר מנכ"ל אבל לא בודק או אין לך שוט מה אתה עושה עם אותה קופה שלא מקיימת את חוזר המנכ"ל, אנחנו צריכים להבין שחוץ מהעניין הכספי שעובר, כן מקבלות הקופות, לא מקבלות, מה מקבלים המבוטחים, אותו ילד שלא יקבעו לו את רופא הילדים בזמן, את התזונאית שצריכה להתאים לו את התזונה הנכונה להתפתחות שלו, את הנאונטולוג שיבדוק אותו בקהילה, את הפיזיותרפיה, טיפול בריפוי בעיסוק וכדומה, אנחנו לא נצליח למזער את הנזקים שאחר כך הילדים האלו יישאו אתם כל החיים.
אותם הורים נאלצים לא פעם לעזוב את מקום העבודה שלהם. בזה הצלחנו איכשהו לטפל ואני יכולה לבשר לכם שבכנסת הקודמת הצלחתי להעביר את החוק שאומר עבור כל אשפוז ילוד, בין אם זה פג ובין אם זה בשל מחלה אחרת, האימהות, ההורים ימשיכו לקבל ותוארך להם חופשת הלידה כולל כל התשלומים הנלווים, כאשר בעבר נשים נאלצו לעזוב את מקום העבודה שלהן כי חופשת הלידה הסתיימה וזה עוד בזמן שהילד מאושפז. זה תוקן ואני חושבת שזאת הארכת חופשת הלידה היחידה שעברה במדינת ישראל בתשלום ואני גאה על כך.
אבל הדרך עוד ארוכה, אם אנחנו מגלים עדיין שלמשל בכל הנושא של הדימומים התוך מוחיים אצל הפגים במדינת ישראל, זה הרבה מעבר לממוצע ב-OECD, מעבר לממוצע בכל המדינות המתפתחות, מה שאומר שהילדים האלה יסבלו בהמשך מבעיות. זה יכול להיות על קשת רחבה של בעיות וזה יכול להיות גם דברים מינוריים.
אני דיברתי עכשיו עם מנהל הפגייה בשערי צדק והוא סיפר לי על תכנית מדהימה שכבר מבוצעת במקומות אחרים בעולם. הראו שבטיפול מסוים של גירוי מוחי – והוא בטח ייתן לזה את ההסבר יותר טוב ממני – הצליחו לגרום לפגים האלו לפתח מעין כבישים עוקפים לבעיות שלהם. אני שואלת למה זה לא פועל בארץ. נתנו לי תשובה מאוד פשוטה: כי זה עולה כסף. כמה חיים של ילד עולים? כמה תוחלת החיים שלו ואיכות החיים שלו שווה? אולי אנחנו צריכים לדבר רק כלכלית? אז בואו נשאל את חברות הביטוח איך מחשבים תוחלת חיים ואיכות חיים של בן אדם. מה עם המשפחה שצריכה להתגייס לסיפור הזה כי חלילה וחס יש ילד נכה בבית? כולם משלמים את המחיר ואנחנו צריכים לבוא ולומר עם כל ההתקדמות שהייתה לנו בנושא של הפגים, הדרך לפנינו עוד ארוכה.
אני אשתדל לא להאריך יותר ורק לומר שהייתי שמחה מאוד אם בשנה הבאה אנחנו ניפגש כאן ונגיד שהקופות גם למדו משהו והקופות התחילו להשקיע בפגים שלהן. אולי צריך לבוא ולפרסם, כמו שאנחנו עושים עם הפגיות במודל הכוכבים, את אותן קופות, כמה זמן לוקח לחכות בתור לרופא ילדים לפג בקהילה ולגלות כמה זמן לוקח לחכות לריפוי בעיסוק, לקלינאית תקשורת, לפיזיותרפיה, לאלף ואחד דברים שהילדים האלה זקוקים להם כדי שיתפתחו להיות מבוגרים נורמטיבים.
פגשתי עכשיו מנהל בית חולים שנולד פג במשקל קילו וחמישים גרם. תחשבו על זה. אפשר להגיד שקית סוכר. גם האחיינית שלי נולדה פגה ואני זוכרת שתמיד אמרתי שזה כמו קילו סוכר שאנחנו מחזיקים ביד. זה לא להאמין. יש כאן נס אמיתי אבל אם אנחנו לא נדע להשקיע את אותם תקציבים שנדרשים, הנס הזה לא יהיה מושלם.
התפקיד שלנו הוא להבטיח התפתחת תקינה ואם צריך להילחם עבור זה, אנחנו יודעים להילחם. אם אפשר לעשות את זה בטוב, מה טוב. תודה.
היו"ר מירב בן ארי:
תודה רבה. אנחנו נעבור למשרד הבריאות.
סיגל ליברנט טאוב:
בוקר טוב לכולם. אני ראש אגף רפואה כללית, מינהל רפואה, משרד הבריאות. בדקות הקרובות אני רוצה להציג מה משרד הבריאות עשה למען הפגים במדינת ישראל. כמובן שיש לנו עוד הרבה מה לעשות אבל אני חושבת שביום זה חשוב להדגיש את מצב הפגים והפגיות במדינת ישראל.
קצת רקע כללי על מה שקורה במדינת ישראל. יש לנו כ-183 אלף תינוקות שנולדים מדי שנה. מספר הפגים שמשקלם מתחת לקילו, 750 גרם, נשאר די יציב במהלך השנים ועומד על בין 2,600 ל-2,800 פגים. בישראל קיימות שלושים פגיות כולל אסותא אשדוד שנפתחה החודש עם 870 עריסות. כמובן יש חופש בחירה של היולדות בבתי החולים.
מה קרה לפני ארבע שנים. אני רוצה להקדים ולומר שנושא הטיפול בפגים וביחידות לטיפול בילוד נמצא על סדר יומו של משרד הבריאות והתכנית לקידום הפגיות הפכה להיות תכנית הדגל שלנו. השנה אנחנו מציינים ארבע שנים של פעילות עם השקעה של כמאתיים מיליון שקלים שחולקו בין כלל הפגיות במדינת ישראל. המצב לפני ארבע שנים היה בכי רע. אנחנו הגענו למצב כאשר הפגיות במדינת ישראל בהחלט – אני מסכימה עם חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס – היו החצר האחורית של בתי החולים. זה לא היה במרכז ההתעניינות של מנהלי בתי החולים. פרסומים מפרסומים שונים, כולל דוח מבקר המדינה, הצביעו על מצבם העגום של הפגיות במדינת ישראל. הייתה צפיפות, היה עומס, לא היו מספיק תשתיות, היו תשתיות פגומות בפגיות, לא היה מספיק כוח אדם, לא רופאים ולא אחיות, היו שיעורי זיהומים מאוד גבוהים.
אז יצאנו לדרך. הדבר הראשון שעשינו זה הקמת ועדה משרדית שהחליטה להסדיר את הנושא. הסדרת הנושא הייתה בצורה של חוזר מינהל רפואה שקבע את הסטנדרט המומלץ מבחינת תשתיות, כוח אדם ואיכות הפגיות במדינת ישראל. הגדרנו את נושא נאונטולוגיה כמקצוע במצוקה ועל ידי כך הגדלנו את מספר הרופאים שהגיעו למקצוע הזה.
אורלי לוי אבקסיס:
עדיין, כמה רופאים חסרים?
סיגל ליברנט טאוב:
הרבה רופאים חסרים.
אורלי לוי אבקסיס:
בערך מאה רופאים. לא?
סיגל ליברנט טאוב:
לא בדיוק מאה.
אורלי לוי אבקסיס:
קרוב.
סיגל ליברנט טאוב:
לפי החישוב שלנו, קצת פחות. הגדרנו את המקצוע הזה כמקצוע במצוקה על מנת להביא אליו יותר רופאים. הגדרנו גם את האחות המומחית בפגיות. הדבר ששינה באמת את המהות ואת המצב והאיכות של הטיפול בפגים היה המודל שלנו. הפעלנו מודל תמרוץ ייעודי שמדד את התשומות ואת התוצאות על פי הסטנדרט שמומלץ בחוזר מינהל רפואה בכלל התחומים – כמו שאמרתי, בתשתיות, בכוח האדם והאיכות – כאשר המודל הזה מתמרץ את פעילות הפגיות ועל ידי כך בעצם מכוון את משאבי בית החולים לכיוון הפגיות ובסופו של דבר משפר את איכות הטיפול בפג.
המודל הזה הוא מודל דינמי. אנחנו מתעדכנים בין השנים ובין 2014 ל-2017 התעדכנו מדי שנה בשנה בהתאם לצרכים בשטח, בהתאם להקשחת הסטנדרט הנדרש, התובנות שעולות מהשטח וכמובן ההתייעצות עם אנשי המקצוע.
המודל הזה מדרג את הפגיות. אנחנו עושים מדי שנה בקרה בכל פגייה, בודקים את כלל הפרמטרים שהגדרנו מדי שנה ואנחנו מתגמלים את הפגיות שמקבלות את הציונים הגבוהים ביותר.
היו"ר מירב בן ארי:
איך מקבלים ציון גבוה בפגייה?
סיגל ליברנט טאוב:
צריך לעמוד בכלל המרכיבים.
היו"ר מירב בן ארי:
תני לי דוגמה למשהו שנותן הצטיינות לפגייה.
סיגל ליברנט טאוב:
צריך לעמוד במדדים.
היו"ר מירב בן ארי:
תני דוגמה של שניים-שלושה מדדים שאת בודקת בפגייה.
סיגל ליברנט טאוב:
מספר כוח האדם, מספר אחיות שעברו קורס על בסיסי, נוכחות של חדר הנקה, נוכחות של חדר תרופות, מרחק בין עריסות, נוכחות של אינקובטורים.
אורלי לוי אבקסיס:
הורדה בשיעור הזיהומים.
סיגל ליברנט טאוב:
הורדה בשיעור הזיהומים. בהמשך אני אציין את כלל הדברים שאנחנו בודקים והביאו לשיפור.
היו"ר מירב בן ארי:
הצטרף אלינו יושב ראש האופוזיציה, חבר הכנסת יצחק הרצוג.
סיגל ליברנט טאוב:
אנחנו גם מתגמלים את הפגיות לא רק על פי ציונן הגבוה ביותר אלא גם את השיפור בין השנים. אנחנו יכולים לומר שעד עתה כל 29 הפגיות במהלך ארבע השנים הללו קיבלו איזשהו תמרוץ כי הן הציגו איזשהו שיפור וכמובן שיפור באיכות הטיפול בפגייה.
כל שנה אנחנו מטייבים את מודל התמרוץ שלנו כאשר השנה עשינו שני דברים חדשים. האחד, לקחנו חלק מכספי המודל שלנו וחילקנו אותו בצורה רוחבית בין הפגיות. כל פגייה קיבלה מיליון שקלים על מנת לעמוד ברשימת ההצטיידות שחשבנו שהיא הכרחית לכל פגייה ופגייה. בעצם יצרנו איזושהי סטנדרטיזציה של כלל הפגיות בנושא ההצטיידות האיכותית שאנחנו חושבים שצריכה להיות בכל פגייה.
בנוסף, חילקנו את הפגיות השנה לשלושה בתים – לבתי חולים גדולים, לבתי חולים בינוניים ולבתי חולים קטנים – שוב, מתוך הקשבה לשטח. ראינו שיש בעיה בהשוואה בית חולים גדול שמטפל בחולים שתמהיל המחלות שלו הוא קצת שונה מאשר בפגיות קטנות. לכן החלטנו להשוות את בתי החולים הגדולים עם הגדולים, הבינוניים עם הבינוניים והקטנים עם הקטנים.
תוצאות. למרות כל הפרסומים הבוקר, אני חושבת שמשרד הבריאות עשה כברת דרך מאוד מאוד יפה בארבע השנים האחרונות בכמה מדדים. כן רציתי בכמה דקות שנותרו לי להציג את התוצאות כפי שאנחנו בודקים אותן.
ציון הבקרה בפגיות. התחלנו בממוצע של 33 אחוזים בשנת 2014. אין ספק שזה רע מאוד. בסוף 2017 אנחנו מגיעים לציון ממוצע של 85 אחוזים כאשר ה-85 אחוזים האלה הם הרבה יותר משמעותיים משום שמשנה לשנה הקשחנו את הסטנדרט והוספנו דברים. אין ספק שהשיפור במערכת הוא מאוד מאוד משמעותי.
כאשר התחלנו את המודל אמרו לנו שהפגיות בפריפריה בטח ייפגעו מהנושא של התמרוץ שלנו וכי בטח נתמרץ רק את בתי החולים הגדולים והפריפריה תינזק. אנחנו רואים מתחילת המודל ועד סופו שציוני הפגיות בפריפריה הם לא רק בממוצע אלא מעבר לממוצע הארצי, כך שגם הפריפריה מסוגלת לבצע שינוי משמעותי וליהנות מהכספים.
אורלי לוי אבקסיס:
בוודאי שהיא מסוגלת. כאשר יש תקציבים, היא יודעת לעמוד ביעד. כל הסיפור הוא צמצום הפערים. תשימו את התקציבים היכן שחסר, תאמינו לי שהתוצאות מגיעות. הנה, עובדתית.
סיגל ליברנט טאוב:
נכון. דבר נוסף שאני חושבת שהוא המשמעותי ביותר הוא שבדקנו, ואנחנו בודקים, את שיעורי אלח הדם הנרכש בכלל הפגיות. אנחנו בודקים את אלח הדם הנרכש בפגייה לאלף ימי אשפוז. התחלנו ב-2014 בשיעור מאוד גבוה של הזיהומים הללו. לקראת 2017 הורדנו בשבעים אחוזים את אירועי הזיהום בפגיות. עשינו כברת דרך. זה לא אומר שאנחנו לא יכולים להוריד יותר. אנחנו נעשה יותר אבל זה שיפור מאוד מאוד משמעותי.
כנ"ל כאשר אנחנו משווים את הפריפריה ביחס לממוצע הארצי. שיעור השיפור שם הוא הרבה יותר גבוה.
במהלך ארבע השנים הללו שיפרנו את כל נושא כוח האדם בפגיות. הוספנו 293 תקני אחיות, 121 מתוכן עברו קורס על בסיסי בטיפול נמרץ פגים. הוספנו 16 אחיות מומחיות בנאונטולוגיה. הוספנו כחמישים רופאים נאונטולוגים, עשרה מומחים וארבעים מתמחים. הוספנו שישים תקנים של מקצועות בריאות ולראשונה יש תקן ייעודי של אחות למניעת זיהומים בכל פגייה במדינת ישראל.
אני אדגיש ואומר שוב ששיפרנו את התשתיות בפגיות במדינת ישראל ויצרנו איזשהו סטנדרט שהוא זהה לכל פגייה ופגייה. אני יכולה להגיד לכם שבמדינת ישראל היום, בנובמבר 2017, קיימים שלושים מכשירי רנטגן דיגיטלי בשלושים פגיות בכל מדינת ישראל.
יצחק הרצוג (המחנה הציוני):
לגבי האחות למניעת זיהומים. יש דבר כזה. זאת עבודה במשרה מלאה בפגייה?
סיגל ליברנט טאוב:
כן. בפגייה.
הוספנו 110 מיטות חדשות בפגיות. הוספנו חדרי הורים, חדרי הנקה, מטבחי חלב, חדרי תרופות, 11 חדרי בידוד חדשים שכמובן חלקם היו במערכת אבל הוספנו אותם. אין ספק שהבאנו את הפגיות היום, אחרי ארבע שנים של מודל תמרוץ, למקום אחר לגמרי מכפי שהיה. אין ספק שאפשר לעשות עוד. אנחנו לא מתעלמים מהאתגרים שקיימים, הן מבחינת כוח אדם, הן מבחינת תשתיות, אבל חשוב לציין בדיוק כמו הכותרות שמופיעות היום בעיתונות.
לגבי דירוג המודל ב-2017. כפי שאמרנו, אנחנו חילקנו את המרכזים לפי מרכזי על, בינוניים וקטנים. חשוב לציין שהמצטיינים מקבלים תגמול והטובים מקבלים תגמול, וגם כאלה שהשתפרו מעבר לממוצע של אותו בית שלהם, גם הם קיבלו כספים ממודל התמרוץ שלנו.
שוב אני רוצה להדגיש את הפריפריה. 24 אחוזים מהלידות בשנת 2017 היו בפריפריה. 27 אחוזים מהתקציבים שלנו של מודל התמרוץ הלכו לפריפריה ואין ספק שאנחנו רואים את השיפור.
קצת על הבינוי בשטח. חשוב לציין שהמודל שלנו גרם למנהלי בתי החולים לשים את הפגיות במרכז. יכול להיות שהכסף, מודל התמרוץ, לא צבוע, אבל אין ספק שמנהלי בתי החולים היום משקיעים ולפעמים אף יותר ממה שמודל התמרוץ נותן להם. אנחנו רואים פגיות חדשות שנבנו בבית חולים כרמל, רמב"ם, הדסה עין כרם, אסותא וסן ג'וזף. אנחנו רואים פגיות שבימים אלה מתמגנות בנהריה, לניאדו, בשניידר, ובשנה הבאה תחל בנייה גם בהלל יפה, בזיו, בברזילי, בסורוקה ובצרפתי בנצרת.
אני רוצה להודות לחבריי באגף התקציבים, במינהל הסיעוד ובמינהל הרפואה וכמובן לאיגוד הנאונטולוגי שהוא זה שמתווה לנו את הדרך המקצועית. משרד הבריאות עושה כמיטב יכולתו כמיניסטריון, כרגולטור, כמי שמקדם את הדברים, תקציבים ותהליכים, אבל הפן המקצועי מובל על ידי איגוד הנאונטולוגים. תודה רבה לכם.
היו"ר מירב בן ארי:
תודה רבה. אני חייבת לומר לך שזה מאוד מרשים. אני בוועדה שנתיים וחצי ואני הרבה פעמים מחליפה את חבר הכנסת אלאלוף וכל הזמן באים לכאן פקידים ומתפתלים. הצגת מצגת מאוד מרשימה וגם פעילות חשובה. צריך לפרגן. יישר כוח. לקחתם את הנושא, העליתם מודעות. בסוף, בכל מקום שיש משאבים, יש הצלחות. ברגע ששמים משאבים וידע, זה לא משנה היכן בארץ אתה נמצא.
חבר הכנסת הרצוג, אתה רוצה להתייחס?
יצחק הרצוג (המחנה הציוני):
אני מבקש להודות לחברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס על היוזמה של היום הזה. אנחנו נשתתף בעוד כמה דיונים. אני רוצה להודות גם לך גברתי היושבת ראש. זה נראה מרשים. יש הרבה נושאים שמגיעים אלינו שנוגעים לפגים ופגיות.
יש לי שאלה מסקרנת והיא מה הפג הכי קטן שהיה לכם במערכת. אני נתקלתי בפג ששקל 650 גרם.
קריאה:
זה פג גדול.
יצחק הרצוג (המחנה הציוני):
הפגה הזאת משרתת עכשיו בצה"ל. לא מהמשפחה שלי אבל אני מכיר אותה מקרוב.
קריאה:
440 גרם זה מספיק נמוך?
יצחק הרצוג (המחנה הציוני):
ומה המבחן העולמי?
קריאה:
לא יודעת.
ורד פליישר שפר:
השאלה מה איכות החיים אחר כך. הלך הביתה – מבחינתי יש לו סיכוי להיות ילד בריא.
מיכאל שימל:
מי שהיה פג, היום הוא קולגה שלי. הוא נולד בשבוע ה-30, שקל קילו וחצי והיום הוא אחד הנאונטולוגים אצלי במחלקה.
היו"ר מירב בן ארי:
אני רוצה לשמוע את רומי שחורי שהיא מנכ"לית עמותת לה"ב, למען הפגים בישראל.
רומי שחורי:
שלום. תודה רבה. תודה על הבמה ועל העיסוק בנושא הכול כך חשוב. כל שנה אני אומרת את זה אבל אני אחזור ואומר. אתם מדברים על הפגים אבל אצלנו אלה הילדים שלנו. אני אימא לליה, ילידת שבוע 29, 768 גרם. כיום היא בת שמונה ואנחנו עם היסטוריה מאוד מאוד ענפה.
הנושא של מודל הכוכבים עשה שינוי מרחיק לכת בפגיות ואנחנו מברכים על כך. יש עוד דרך. עמותת לה"ב היא עמותה קטנה שמבוססת על תרומות ואנחנו עדיין שומעים מהפגיות שיש צרכים לרווחת ההורים ולפגיות עצמן. העמותה תורמת ציוד במהלך כל השנה לפי היכולת שלנו, אם אלה משאבות חלב, כיסויי אינקובטורים, מדי רעש, ציוד לחדרי הורים, כל דבר שעולה מהשטח. אם לעמותה יש כסף, היא תורמת.
הייתי רוצה לראות במודל יותר כספים שנצבעים למטרת רכישת הציוד הזה לפגיות כדי שהעמותה תוכל להשקיע את כספי התרומות יותר בהורים. תודה רבה.
היו"ר מירב בן ארי:
תודה לך. יושב ראש האיגוד הישראלי לנאונטולוגיה, דוקטור שמואל צנגן.
שמואל צנגן:
שלום ובוקר טוב. תודה למירב ולחבר הכנסת הרצוג שבחרתם לבוא ולהשתתף בוועדה חשובה כזאת. תודה.
במדינת ישראל נולדו השנה כ-13 אלף פגים, מתוכם 1,600 במשקל לידה נמוך מאוד, כלומר, מתחת לקילו וחצי. 630 פגים נולדים במשקל זעיר שהם מתחת לקילו, בין השבועות 24 ל-28 והם באמת מהווים את האתגר המשמעותי ביותר מבחינה טיפולית, תוחלת ואיכות החיים לאחר מכן.
אני מודע לאחריות, לחובה ולזכות להיות לפה לפגים אלה ביום חגיגי זה, בשם האחיות והרופאים המסורים יחד עם ההורים, עם רומי מעמותת לה"ב וכל ההורים, וכמובן חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס שמזה שנים פועלת ומובילה בנחישות ובמסירות את המהלכים למען הפגים בישראל.
אני רוצה ברשותך לציין את ההישגים בצד האתגרים. ההישגים כוללים הכרה של מדינת ישראל בצורך להוסיף אחיות לטיפול בפגים. לא רק לאייש את התקנים אלא להוסיף תקנים ייעודיים לאחיות בטיפול נמרץ. כולי תקווה שההסכם החתום בראשי תיבות בין משרדי האוצר והבריאות ויושבת ראש הסתדרות האחיות אילנה כהן – שאני מצטער שהיא לא כאן כדי לאשר אבל נמצא כאן נציג האוצר אלעד – אני מקווה לשמוע מפיו שבאמת ההסכם הזה שעד עכשיו נמצא באיזושהי חשאיות, אכן ייחתם. זה צעד מבורך בכיוון הנכון.
ברכות נוספות כמובן לנושא של מודל התמריצים שסיגל היטיבה כל כך לתאר אותו. זה פרי עבודה שצריך לציין את הראשונים שהגו אותו יחד עם אורלי לוי אבקסיס ופרופסור רוני גמזו שהיה אז מנכ"ל משרד הבריאות ואורן שנמצא כאן. ישבנו ובנינו את המודל ולא חלמנו שהמודל הזה שמביא כל כך ברכה לפגיות, הולך להיות מודל לחיקוי לפרויקטים נוספים במגזרים אחרים.
אני רוצה לתקן. מודל התמריצים, זה לא כסף מיוחד.
אורלי לוי אבקסיס:
זה לא כסף חדש.
שמואל צנגן:
זה בעצם כסף של הפגיות שאנחנו יצרנו זיקה וצביעה, הכי קרוב למה שאפשר לקרוא לצביעת הכסף כדי להחזיר אותו לפגייה. זה דבר מבורך וצריך לומר יישר כוח גדול.
הישג נוסף שצריך לציין ולחגוג היא הבשורה שעומד לקום בנק חלב אם במדינת ישראל. בנק ראשון. ידובר על כך יותר בפירוט בוועדה אחרת היום. זה יהיה במד"א ואני מאחל הצלחה למד"א. אנחנו כמובן בעניין הזה נרגשים מאוד.
בצד ההישגים צריך לציין גם את האתגרים. בצד האתגרים יש עדיין פער משמעותי בשיעורי התמותה והתחלואה הגבוהים של הפגים הזעירים בישראל בהשוואה למדינות מפותחות. בזכות התכנית שלנו, תכנית שיפור איכות שקוראים לה לגעת באפס, להורדת שיעור זיהומים נרכשים בדם בפגיות, כפי שצוין נרשמה ירידה משמעותית של חמישים אחוזים בשיעורי הזיהומים בפגים מתחת לקילו וחצי. חשוב לציין שהשיעורים האלה הם עדיין פי שלושה מכפי שמקובל או ממה שקיים בעולם המערבי. ירדנו משישה לשלושה זיהומים בצנתרים מרכזיים לאלף ימי צנתר, כאשר הממוצע במדינות המפותחות הוא בין 0.5 לאחד לאלף ימי צנתר. אכן התקדמנו מאוד אבל יש עוד דרך לפנינו. תכף אני אפרט מה אני מציע לעשות כדי באמת ליישר קו ואפילו להוביל בהיבט הזה.
גם בנושא שהוצג בתקשורת, יכול להיות בפרופורציה מוגזמת אבל זאת עובדה שאי אפשר להתכחש לה, נושא הדימומים התוך מוחיים בפגים במשקל לידה זעיר. לצערנו במדינת ישראל עשרים אחוזים מתוכם, אחד מתוך חמישה של אותם פגים שהם 630 פגים השנה, יש לו דימום משמעותי תוך מוחי שעלול לגרום לתמותה ולנכות קשה. אנחנו צריכים לדעת את הנתון הזה כדי להציג מול הדבר הזה תכנית עבודה.
אורלי לוי אבקסיס:
איך מפחיתים את זה בעולם?
שמואל צנגן:
על זה בדיוק אני הולך לדבר. אלה אותם צעדים אותם אני מציע וקורא למדינת ישראל לאמץ אותם, לאו דווקא למשרד הבריאות אבל משרד הבריאות כמשרד המקצועי כמובן הוא מנחה. אני חייב לציין שהמשרד מודע לנושאים האלה ואנחנו פועלים ביחד לקדם את הדברים.
כדי לסגור את הפער על המדינה לגבש תכנית שתגשר על פיגור של עשרות שנים ותשדרג את הפגיות בישראל ותתאימן לסטנדרטים של שנות האלפיים. פורסם חוזר בשנת 2013 שמהווה את אחד הנדבכים למודל התמריצים. פשוט צריך לקחת את החוזר הזה, לפתח אותו ולהציב את הפגיות שלנו בתכנית כדי שהן יהיו פגיות שנות האלפיים. כשאני אומר פגיות שנות אלפיים, אני מתכוון לפגיות מרווחות שנותנות מקום לאימא להיות צמודה לפג ככל רצונה, נותנת את כל המעטפת הנדרשת, את הזמינות של מקצועות הרפואה הנוספים להיות בצוות המטפל. הקונספט של פגייה מוכוונת משפחה או חדרים יחידנים לפגים, הקונספט הזה שכבר קיים בעולם המערבי, עדיין לא קיים בארץ.
בנימין בר-עוז:
קיים בעין כרם.
שמואל צנגן:
נכון. הוא קיים בעין כרם כאשר לפני מספר חודשים נכנסה וקיבל שמונה חדרים יחידנים שגם הם, בוא נודה על האמת, היו חדרים שהיו שייכים לטיפול נמרץ ילדים ובעיצוב שלהם הם לא הכי מתאימים לטיפול בפגים. אבל זאת הסנונית הראשונה וכמו שסיגל אמרה, יש פגיות בדרך אבל זה צריך להיות משהו יותר מובנה.
במדינת ישראל חסרים למעלה ממאה רופאים וזה גם מופיע במודל התמריצים שלנו. כדי להוסיף על הבעיה הזאת, טרם הוסדרו רופאים לטיפול בתינוקות הבשלים. אני חייב לציין כאן את התופעה הזאת. מעבר לחוסר של נאונטולוגים שאכן מוגדר כמקצוע במצוקה, במדינת ישראל עדיין לא הוסדר הנושא של מי מטפל בתינוקות הבשלים. האחריות לטפל בתינוקות הבשלים, לשוחח עם ההורים, לשחרר אותם, האחריות של הטיפול באותם 183 אלף תינוקות בשלים, מוטלת גם עלינו. דוקטור עדי גולן שהיא מנהלת הפגייה ומחלקת הילודים בסורוקה, שהוא אחד מבתי החולים הגדולים, עוד מעט תתאר את המצוקה הגדולה.
אורלי לוי אבקסיס:
אני חושבת שלפחות הגורמים הלא מקצועיים יכולים לפספס כאן. תסביר. כשאתה מדבר על הילודים הבשלים, אתה מתכוון לתינוקות שנולדו בזמן הנורמטיבי.
שמואל צנגן:
כן.
אורלי לוי אבקסיס:
אבל מה שקורה זה שמשאילים רופאים שגם כך יש מחסור בהם מהפגיות לטפל בילודים האחרים.
שמואל צנגן:
בדיוק.
אורלי לוי אבקסיס:
יוצא שהמחסור ברופאים הופך להיות הרבה יותר גדול מכפי שהוא מלכתחילה. בזה צריך לטפל.
קריאה:
זה לא משאילים. זה חלק מהתפקיד שלנו.
אורלי לוי אבקסיס:
זה חלק מהתפקיד. לכן המחסור יותר גדול כי אין רופאים לילדים והנאונטולוגים צריכים לטפל גם בפגים הזעירים וגם בגדולים.
שמואל צנגן:
בדיוק. כאן צריך לחשוב בצורה יצירתית. בהרבה מדינות מפותחות הטיפול בילודים הבשלים נעשה בצורת ריצ'ינג אאוט. הקהילות כבר נכנסות למחלקות, מטפלות בילדים, יוצרים קשר וקיים כל הנושא של רציפות הטיפול. יש כאן בהחלט משהו שצריך לפתח ולעשות. הנושא הזה ידוע להסתדרות הרפואית, גם למשרד הבריאות, ובעניין הזה צריך להתקדם, לתת פתרון לילודים הבשלים כדי לאפשר לנאונטולוגים לטפל כמו שצריך בפגים.
בפגיות של המרכזים הרפואיים של כללית רשומים רק 23 מיטות טיפול נמרץ בפגיות מתוך שמונים הנדרשות.
אורלי לוי אבקסיס:
וזאת הקופה הכי גדולה.
שמואל צנגן:
וזאת הקופה הכי גדולה. מה שעוד מחמיר את המצב זה שבפגיות של בתי החולים הממשלתיים יש כמות מספקת ומשביעת רצון של מיטות טיפול נמרץ. משום מה במיטות טיפול נמרץ של הכללית יש מחסור ורק שלושים אחוזים מהמיטות מאוישות.
יש גם מחסור באחיות וסיגל ציינה את זה. חסרות מאות אחיות. אני מקווה מאוד, אם אלעד ייתן אישור, שההסכם אכן נחתם ופורסם, שהתוספת של האחיות – מדובר בתוספת לא מספקת אבל נאה – תהיה. אם נתבשר שההסכם הזה חתום, אני כמובן אודה ואברך.
אני רוצה לסיים בדבר אולי לא הכי חשוב אבל מאוד חשוב שהוא לאו דווקא מתייחס לנושא התשתיות וזה הנושא של קידום תכניות לאומיות לשיפור איכות הטיפול בפגים. צריך להבין שהנושא הזה של הורדת שכיחות זיהומים נרכשים כמו גם הורדת שיעור דימומים תוך מוחיים, זה פרויקט לאומי שמחייב לתת לנו כלים של שיפור איכות. צריך לטפח מנהיגות ניהולית ולעודד שיתוף ידע בין הפגיות. צריך להקים מסד נתונים כדי לדעת מה צריך לשפר ואחרי אילו מדדים יש לעקוב. צריך להתמקצע בביצוע מדויק ואיכותי של הטיפולים באמצעות הכשרות איכותיות לצוותים, תצפיות, ביצוע תחקירים והפקת לקחים לכל אירוע בל יקרה.
לסיכום. אני בטוח שביצוע ההמלצות האלה יסגור את הפער בינינו לבין המערב ואף ימקם אותנו בעמדת הובלה כי יש לאחיות ולרופאים שלנו את המחויבות והידע לעשות את זה. תודה.
היו"ר מירב בן ארי:
תודה רבה. תודה רבה לכם על כל הפעילות שלכם. אין ספק שזה חלק מהעניין.
התייחסות של האוצר.
אלעד מסאסא:
דיברתי עם דוקטור צנגן גם הבוקר ואמרתי לו שההסכם הוא לא סוד מדינה והוא כבר נחתם. בעקבות הובלה של משרד הבריאות, הנושא של הפגיות הוא משהו שמאוד חשוב לליבם, הם מתעדפים את הנושא בסדר גבוה בסדרי העדיפויות שלהם, בשנה האחרונה הגענו להסכמות עם הסתדרות האחיות בנוגע לתוספת משמעותית של אחיות לכלל הפגיות בבתי החולים הממשלתיים ואני מבין שגם בכללית הם מתקדמים, תוספת של כ-120 אחיות לבתי החולים הממשלתיים – בלי לדבר על כללית – כאשר הפעימה הראשונה אמורה להיות כבר בינואר 2018. כמו שאנחנו רואים את זה, בעקבות הצרכים שעלו מהשטח זה ייתן מענה מאוד משמעותי לאיכות הטיפול בפגים.
אורן פרלסמן:
משרד הבריאות. נושא המיטות נמצא בתהליך הסדרה בתוך המשרד. אנחנו קוראים לבתי החולים לפנות בנפרד ולהסדיר את הרישום.
היו"ר מירב בן ארי:
מה לגבי הכללית?
מועאויה כבהה:
אני אענה לך על כך. אני מאגף רפואה במשרד הבריאות. שלא נטעה את הציבור, נכון שיש רישומים ומה שרשום מבחינת הכללית זה ברישומים. בפועל בתי חולים של הכללית מפעילים בתוך הפגיות מספר מיטות טיפול נמרץ כנדרש. פשוט יש צורך להסדיר את הנושא הרישומי. זה לא אומר שאין טיפול נמרץ בתוך המחלקות.
אני חייב לציין כמי שמלווה את המודל ארבע שנים עם דוקטור שמואל צנגן שעשה עבודה נפלאה שהפגיות עברו בארבע השנים האחרונות מה שנקרא תמ"א 38. אני גם מזמין את הוועדה לבוא ולבקר בפגיות.
לשאלתך לגבי הניקוד בפגיות. אנחנו הצלחנו במודל הגאוני שהוא משותף לכולנו ליצור איזשהו מסלול, להכריח את בתי החולים להשקיע בתחומים שלפי המיפוי שלנו במהלך השנים גילינו שיש חוסר רציני בהם. למשל בתקינת האחיות ובתקינת הרופאים. בית חולים שירצה להיות מדורג בין המצטיינים יצטרך, ואין לו ברירה אחרת, להשקיע בתחומים החסרים. המודל יצר את התחרותיות הזאת ואני חושב שאנחנו בכיוון הנכון. נכון שעדיין יש חוסר, אבל אסור להתעלם מהתוצאה הענקית והאדירה שהשגנו בארבע השנים האחרונות.
היו"ר מירב בן ארי:
נכון. תודה רבה. בית החולים הצרפתי בנצרת, דוקטור עומרי חוסאם, מנהל המחלקה.
עומרי חוסאם:
בוקר טוב. אני לא אחזור על דברי דוקטור צנגן. אני מהפריפריה ואני גם בית חולים ציבורי פרטי ולכן אני לא מהכללית ולא מהממשלתי. הדבר הראשון אותו אני רוצה להציג זה האחיות. אתם מדברים על תוספת של אחיות, אני חושב שכל הפגיות שלנו מצטיינות.
היו"ר מירב בן ארי:
כמה פגים יש אצלך במחלקה?
עומרי חוסאם:
יש לנו כמעט 3,000 לידות בשנה ויש לנו חמש מיטות לטיפול נמרץ ואנחנו מכניסים לפגייה שלנו כמעט עשרה ו-12 פגים וילדים בשלים לא בריאים. בשנה הבאה אנחנו הולכים לבנות פגייה חדשה ואני מקווה שזה יצא לפועל. יש דיבור אולי לאחד או לשתף פעולה בין הפגיות של בתי החולים כאשר הפגייה תהיה בבית החולים הצרפתני.
אני רוצה לדבר על האחיות. אתם מדברים על אחיות ואני חושב שכאשר מדברים על תקנים ותגבור אחיות בבתי החולים, לא לשכוח שיש בתי חולים שהם לא ממשלתיים ולא של הכללית. לדעתי צריך לעשות פריסה ארצית עם מימון תקציבי גם בקשר לאחיות. אי אפשר לבוא לאחיות במודל של שנת 2017 כאשר היו 1.4 אחיות לטיפול נמרץ והיום אתם העליתם בשנת 2018 ל-2.5 אחיות לטיפול נמרץ. כשאני הולך להביא עוד 15 אחיות, זה תקציב אדיר. לכן לדעתי משרד הבריאות צריך לדעת שיש פגיות ויש בתי חולים שהם לא כללית ולא ממשלתיים ולדעתי צריך לעשות מימון לכל הפגיות בצורה שווה.
חיזוק בתי החולים. בשנה הבאה אנחנו הולכים לבנות פגייה חדשה שאני מקווה שתצא לפועל. לדעתי כאן צריכה להיות עזרה ומימון לבית החולים כדי שיוכל להקים אותה כי מדובר במיליוני שקלים ולא פשוט להקים פגייה או לשפץ פגייה ללא עזרה.
לגבי הכסף הצבוע שאתם דיברתם עליו. תבורכו על הכסף הצבוע שהוא 800 אלף שקלים ומאתיים אלף שקלים מבית החולים. אני חושב שכאן צריכה להיות בקרה של משרד הבריאות על הכסף הזה. אתם נותנים את מדדי האיכות שנותנים כספים שמגיעים למיליוני שקלים, גם כאן צריכה להיות בקרה. הכס, הצבוע הזה, צריך להעלות אותו כך שיהיה שווה בשווה לכל הפגיות ואפילו יגיע לסכום של שני מיליון שקלים. זה כסף מבורך. זה כסף שמגיע לפגיות כי זה כסף עליו את עושים ביקורת. אני יודע מחבריי בפגיות אחרות שאין לכם בקרה על הכסף וקשה לבקר אותו. לכן לדעתי להוציא מהכסף שאתם נותנים אותו, להגדיל את הכסף הצבוע. לדעתי זה לטובת הפגיות.
היו"ר מירב בן ארי:
תודה רבה. אני מצטערת, יש לנו הרבה דוברים.
עומרי חוסאם:
משפט אחרון. אני מבית החולים הצרפתי בנצרת רבתי שכוללת את עפולה והעמק. מאז יצא ב-2016 החוזר של משרד הבריאות, הלכתי למנהל המחוזי של נצרת אבל לא הוקם מהלך כזה בנצרת או באזור הצפון. אין קיום של החוזר. אני עובד על זה משנה שעברה כבר שנה שלמה עם המחוז. עכשיו דוקטור אפרת שבאה משניידר מבינה שהעניין הזה מאוד חשוב והולכים להקים מכון או מרפאה של פגים בקהילה באזור נצרת-עפולה.
היו"ר מירב בן ארי:
תודה רבה. אנחנו רוצים לשמוע את טלי טסלר שהיא אימא לתינוקת פגה וגם היועצת הפרלמנטרית של חברת הכנסת תמר זנדברג.
טלי טסלר:
תודה על זכות הדיבור. ילדתי לפני תשעה חודשים בשבוע ה-26, 823 גרם, בבית החולים איכילוב. אני רוצה לומר כמה דברים מנקודת מבט של הורה. בחוויה שלי בפגייה הייתה לי תחושה שיש איזשהו חוסר בתמיכה או סיוע נפשי להורים במהלך השהות בפגייה. שהות בפגייה זה דבר מאוד מורכב. לפחות אצלנו באיכילוב אין חדרים נפרדים והפגייה היא מקום שקורים בו המון ניסים אבל גם המון דברים מאוד לא פשוטים. ההורים נמצאים שם אחד בשביל השני ומדברים אולי על דברים הכי קשים שעוברים עליהם בלי לדעת דברים בסיסיים אחד על השני, אבל באמת הרגשתי שיש איזשהו חוסר במענה כזה.
מועאויה כבהה:
לפני שאת ממשיכה, אני רוצה להתייחס נקודה הזאת. לאחר מיפוי, בהבנה למה שאת אומרת, אנחנו שוקלים – וזה כבר נמצא בטיוטת עדכון של חוזר מינהל רפואה – להכניס את מקצוע הפסיכולוג שהוא גם מיועד לצוותים וגם להורים בתוך הפגיות. כנראה שזה ייכנס ב-2018 וזה צעד מבורך.
טלי טסלר:
תודה. בכלל תודה למשרד הבריאות על כל מה שהוא עושה למעננו ולמען הפגים.
לגבי הקהילה. אני אומר משהו באופן אישי. המכון להתפתחות הילד שהתינוקת שלי מטופלת בו, הפיזיותרפיסטית שלה עמדה ללדת. לידה זה משהו שיש הרבה להתכונן אליו ובכל זאת אחרי שהיא ילדה לא היה לי מענה וכמעט חודשיים לא הגעתי לפיזיותרפיה עם התינוקת שלי. כשהתקשרתי כל פעם לנדנד, אמרו לי שיש להם המון עומס כי להורים יש היום יותר מודעות ולכן הם יותר רוצים לבוא. חשוב לי להדגיש את זה כי זה נאמר גם בבוקר בוועדה וגם כאן.
קריאה:
אל תוותרו.
טלי טסלר:
נכון, אבל אם אתה לא הורה מציק, לא הורה שמודע, לא מכיר את חוזר מנכ"ל ולא עובד בכנסת, זה קשה. אתה צודק, לא לוותר.
אחרי השחרור, חשוב לי לומר שכל המעקבים זה שעות עבודה והדברים האלה שקולים לכסף. הרבה הורים חוששים להכניס לגן פג בשנה הראשונה וגם רופאים לא ממליצים להכניס ולכן הם נאלצים לקחת מטפלת דבר שמהווה עלויות מאוד מאוד גבוהות.
הזדמנות להודות מקרב לב לחברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס גם על כל מה שאת עושה כל השנים, הרבה שנים אני רואה אותך עושה את זה, וגם על חופשת הלידה שכשאני יצאתי מחדר הלידה, הדבר הראשון שבדקתי היה זה כי אמרתי שאין מצב שאני מבלה עכשיו את חופשת הלידה שלי בפגייה. הייתי בהלם ממה שהחוק נותן. תודה רבה על זה.
כן חשוב לי להגיד שיש אימהות שנמצאות יותר מעשרים שבועות בפגיות. אלה לא הרבה אימהות.
אורלי לוי אבקסיס:
אנחנו מנסים להרחיב את זה עבור יום. כלומר, כמה זמן שיהיה. הנה, נציג האוצר כאן. לא מדובר בהרבה אימהות שנשארות בפגייה.
היו"ר מירב בן ארי:
הוא דיבר בזמן שהיית בחוץ. אני רוצה לתת לעוד אנשים.
טלי טסלר:
אני מסיימת. היה חשוב לי לומר את הדברים האלה. דבר אחרון הוא התייחסות לכל הפעילות שנעשית כי פשוט שמעתי את משרד הבריאות. תודה על כל מה שאתם עושים אבל כל התסכול והכותרות בתקשורת, התקשורת דיברה על דוח מצב פגים שפורסם על ידי עמותת לה"ב ואיגוד הנאונטולוגים. בלי הארגונים האלה, הורים כמונו לא היינו מקבלים לא טיפול נמרץ לילדים, לא פינת ישיבה בפגייה, לא משאבות. כלומר, הפעילות של החברה האזרחית גם כוללת כותרות בתקשורת, היא חשובה.
אורלי לוי אבקסיס:
אם לא היינו מוציאים את הדוחות האלה בכל שנה, כנראה שב-2014 לא היינו מתחילים את מודל הכוכבים.
קריאה:
האיזון חשוב. אני לא אומרת שלא צריך לפרסם את זה, אבל האיזון חשוב.
טלי טסלר:
תודה למשרד הבריאות על כל מה שהוא עושה אבל תודה גם ללה"ב ולאיגוד הנאונטולוגים.
היו"ר מירב בן ארי:
תודה רבה. פרופסור מאירוביץ, רכז רפואת ילדים, כללית שירותי בריאות.
יוסף מאירוביץ:
רציתי לציין שיש כאן פעילות ברוכה שנעשית בבתי החולים אבל הפגים, כמו שכל הפורום כאן מבין, זקוקים למעקב צמוד והדוק לאורך הרבה שנים. יצא נוהל מאוד מאוד מדוקדק שמגדיר למה נזקק הפג בהמשך.
בגלל קוצר הזמן אני רק אומר שעשינו מיפוי מאוד מפורט של הצרכים. יש כאן דוגמה שהועלתה למשל ממחוז צפון. הושבנו את כל הגורמים כי אלה גם גורמים שחלקם בכללית וחלקם הם לא בכללית ובחנו מה נדרש כדי באמת לממש את זה. אני אומר בגדול שמרבית הפגים מקבלים את מה שנדרש אבל יש פערים לא מעטים. הפער שאני חושב שהוא חשוב ורצוי לסגור אותו הוא פער שקשור במידע. חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס העלתה אותו. אנחנו מבינים שחלק מהפגים נולדים בבתי חולים ממשלתיים ופרטיים ועוברים לכללית ולקופות אחרות, וחלק מהפגים שנולדים בבתי חולים של הכללית עוברים לקופות אחרות. לכן נדרש כאן מהלך שהוא לאומי, ליצור את המסד הזה.
אורלי לוי אבקסיס:
זה דורש שיתוף במידע.
יוסף מאירוביץ:
שיתוף במידע. אני חושב שזה חיוני. ברגע שיש מסד נתונים, אפשר באמת לעקוב אחרי דברים בצורה טובה. עשינו את זה בהרבה נושאים בעבר ואני יכול להגיד שאנחנו בהרבה מאוד תחומים מתקדמים כולל הכשרה של כל המקצועות שנדרש להכשיר אותם ספציפית למעקב אחרי פגים. המהלכים האלה אצלנו חלקם בוצעו וחלקם ימשיכו להתבצע בעתיד. אני חושב שמבחינת הפתיחה אנחנו נמצאים במצב שמבטיח שיפור משמעותי.
היו"ר מירב בן ארי:
תודה רבה. דוקטור אגנטה גולן מבית החולים סורוקה.
אגנטה גולן:
תודה רבה. אני רוצה לברך על העשייה של כל האנשים שעוסקים במודל. עדיין יש לי בהתייחסות הזאת רק אמירה אחת והיא שיש צורך מאוד גדול ברגולטור שיסתכל על הרפואה השוויונית בין בתי החולים של קופת חולים כללית וההסתדרות. עדיין המודל באיזושהי צורה לא יוצא לפועל בשטח באופן שוויוני בכל בתי החולים וזה דורש בדיקה.
הנושא אליו רציתי להתייחס הוא דווקא הנושא של הילוד הבריא. עצם העובדה שליום הזה קוראים יום הפג, זה רק מראה את העיוות כאשר אף אחד לא מתייחס לכך שהפג הוא רק עשרה אחוזים מסך כל הלידות במדינת ישראל, תלוי בבתי החולים השונים. חמישים עד שבעים אחוזים מהזמן של הנאונטולוג, שמאה מהם חסרים, במקום לעסוק בקידום פרויקטים כמו הורדת זיהומים, הורדה של דימון תוך מוחי ועוד שיפורי איכות שישפרו את התוצאות שלנו ביחס לעולם, אנחנו עוסקים בקביעת הבריאות שזה לא פחות חשוב. משרד הבריאות מוציא הוראות יותר ויותר על החובה לרשום את הדברים, שנעשתה בדיקת שמיעה וכולי. אין תקן לתינוק הבריא. מסמך גולדברג בו התייחסו לילוד הבריא, אף פעם לא יושם.
אני אתן לך דוגמה חיה. כשנפתחה מחלקת יולדות חדשה, זה אומר שהכירו בצורך ביותר מיילדות, ביותר רופאי נשים, ביותר אחיות, אחות אחראית, רופא גניקולוג ואפס תקן לרופא שיבדוק את התינוק הזה. זה נופל על הכתפיים שלי ועל כתפי הצוות שלי ואנחנו עסוקים – במקום בעשייה הסופר מקצועית שיש לנו, ויש קומץ אנשים בודד שעוסקים בילוד החולה – במסה הגדולה של הילוד הבריא. זה דורש תיקון מיידי.
הדבר הזה גם מביא למצוקה מאוד גדולה בתורנויות. חלק מהעבודה הזאת לא מחייבת מומחיות סופר בנאונטולוגיה. זה גורם לכך שגם בתורנויות יש עבירה על החוק של המתמחים כאשר הם לא מגיעים לתנומה כי הם רצים לחדרי הלידה ואין מי שיחליף אותם ואין יותר תקנים. הם עושים את מקסימום התורנויות המותר להם ומדי בוקר אנחנו רואים עבירה על החוק בגלל שהרופאים שלנו לא מצליחים לנוח. הכול כתוצאה מכך שאין תקן לרופא לתינוק הבריא וזה דבר שדורש תיקון מיידי לפני שהמחלקות קורסות. הזיהומים, במקום שיראו ירידה, תהיה עלייה ואנחנו לא נצליח להוריד את הדימום התוך מוחי.
האיגוד מקים פרויקטים לשיפור בסופר רמה מקצועית אבל אנחנו צריכים להיות פנויים לזה. אנחנו עוסקים חמישים עד שבעים אחוזים מהזמן שלנו בילוד הבריא וזה דורש תיקון, אם על ידי כל דבר שאתם תרצו אבל לא יכול להימשך בצורה הזאת.
היו"ר מירב בן ארי:
תודה. פרופסור מיכאל שימל, מנהל הפגייה בשערי צדק.
מיכאל שימל:
אנחנו קוראים לזה יום הפג אבל יש לנו בתשעים אחוזים של הילדים שנולדים בזמן, אחוז לא מבוטל נולד עם בעיות. הבוקר בשערי צדק עשינו שתי החייאות לילדים שנולדו בזמן וההחייאות האלה, עם כל מה שהולך להיות מסביב, שתי החייאות. זה מנטרל מספר עצום של כוח אדם. יש היום אוכלוסיות מסוימות שלא יעשו הפסקות הריון למרות שהן יודעות שיש מומים מולדים קשים. הילדים האלה, עם כל המכשור המודרני שיש לנו, אנחנו מסוגלים לטפל בהם והם לא פגים אבל זה דורש המון כוח אדם.
היו"ר מירב בן ארי:
תודה רבה. חברת הכנסת אורלי לוי, אנחנו צריכים לסכם. כבר גלשנו בזמן. בבקשה, בקצרה, סיכום שלך לפני שאני מסכמת.
אורלי לוי אבקסיס:
כן, מאוד בקצרה. ראשית, לנציגי משרד הבריאות. אנחנו לרגע לא רוצים להפחית, ותאמינו לי שלי אין אינטרס להפחית בהישגים של כל מה שקשור לטיפול בפגים, הן בפגיות והן בקהילה. עשינו כברת דרך מטורפת מהיום שנכנסתי לנושא הזה. אני חושבת שהיינו בשפל המדרגה ותינוקות שילמו בחייהם או באיכות החיים שלהם. עת נכנסתי לנושא יחד עם מולי צנגן ועמותת לה"ב, הנתונים היו קטסטרופליים, הן מבחינת הזיהומים, הן מבחינת התמותה, הן מבחינת הלקויות אתן המשיכו הילדים הלאה והמחסור הנורא בכל מה שקשור לטיפול השוטף ולבקרה.
אני מבקשת ואומרת שגם בנושא של בנק חלב אם שאני מריצה כמה שנים, כנראה שזה לא יהיה בחקיקה כדי לא לתת קרדיט אבל זה בסדר. אני גם תומכת מאוד בתחום שבו אומר משרד הבריאות שיש בעיה איך מוציאים מכרז ואנחנו ננסה לעשות את זה דרך מי שכבר יודע כי הוא מחזיק שם את בנק הדם. אנחנו מדברים על מד"א לדוגמה. אז זה בסדר. אנחנו צריכים לבוא ולדרוש שהדברים האלה יהיו באמת ובזמנים קבועים כי הנושא הזה הביא לכך שיש היום שוק שחור בכל מה שקשור לחלב אם ואתם יודעים את זה. כולנו התעוררנו יום אחד לכותרות המזעזעות בעיתון על כך שהתבלבלו בחלב השאוב בשניידר ותינוק אחד קיבל חלב של אם אחרת שהיא נגועה במחלת האיידס. את זה צריך למנוע. את הדברים האלו, אנחנו כאן וגם אם הכותרות בעיתון לפעמים לא מחמיאות למשרד הבריאות, התפקיד שלנו להציף את זה כדי שנפתור את הבעיות.
אני שמחה שגם הנושא הזה יגיע לפתרון וכמה שיותר מהר יותר טוב. אבל תעשו ביקורת על הקופות ותבדקו שהן עומדות בחוזר מנכ"ל שאתם הוצאתם כי אחרת מה הכוח ומה היכולת של חוזר מנכ"ל לשנות דברים? אם לא יהיה מקל וגזר, לא יהיו תוצאות. תבקרו, תתמרצו או תענישו מי שלא עומד בדברים. תודה.
היו"ר מירב בן ארי:
תודה רבה. אני רוצה לסכם את הדיון. אני רוצה להודות לחברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס על כל הפעילות שלה למען הפגים והעלאת היום הזה לסדר היום הציבורי. זה חשוב מאוד שכל יום מתקיים דיון בנושא הזה בוועדות וגם במליאה. חשוב שחבר כנסת לוקח על עצמו נושא ומתגייס בכל כוחו.
אני רוצה לסכם בשלושה דברים. ראשית, להודות למשרד הבריאות על הפעילות. את פספסת כי היית בחוץ אבל מועאויה כבהה אמר משהו מאוד יפה. הוא אמר שהפגיות עברו תמ"א 38 וזה היה מאוד חשוב. ראינו את המהלך, הצגתם במצגת ראויה לשבח, עבודה יפה. יש כמובן עוד דברים לשפר.
אני רוצה כמובן להודות לארגונים החברתיים. אין ספק שגם עמותת לה"ב שעושה עבודה מצוינת וגם הארגון של הנאונטולוגים. אני רוצה להודות על העבודה שלך, דוקטור צנגן. אני משבחת את הפעילות. כמובן שיש עוד דברים להשתפר בהם. אני באמת חושבת שכדאי אולי לעשות כאן איזשהו מעקב על הנושא של פגים בדימום תוך מוחי ולא רק בעוד שנה אלא במשך השנה ולראות את השיפור.
אני רוצה גם להודות לטלי. כאחת שעברה לא מזמן לידה, לפני שמונה חודשים, וברוך השם אני ילדתי תינוקת במשקל 3,900 קילו, אבל כל הזמן הסתובבתי והסתכלתי על הפגייה כי אי אפשר לא להסתכל. את אם חדשה, את לא יכולה לא להסתכל על הפגייה. הייתי באיכילוב. אני כל כך מתחברת למה שאת אומרת על העניין של הליווי, אגב, לאו דווקא פסיכולוגי אלא גם עובדת סוציאלית. סיפרתי כאן לענת שיש אימהות שבוכות מזריקה שהתינוקת מקבלת על צהבת בכף הרגל. את רואה שם אימהות מתפרקות. אני אומרת לעצמי מה עובר על האימא. כל הזמן הצצתי בפגייה כדי לראות ושאלתי את עצמי מה עובר על האימהות בפגייה. אני מודה שגם אני כשהיא הייתה בגריל של הצהבת – גם זה לקח ממני תעצומות נפש כי פתאום אני רואה את הבת שלי שם. נפשית זה הרג אותי ואני אומרת לעצמי מה עובר על אימהות שהתינוקות שלהן בפגייה. זה היה כל כך קשה לי. לכן אני מאוד מאוד מקווה שניקח את הטיפול הפסיכולוגי הזה ללוות את אותם הורים.
אני מודה לכולכם. מי שנמצא כאן מצוותים רפואיים, בשעה 1:30 יש כאן שדולה נגד אלימות על צוותים רפואיים באולם ירושלים, אתם מוזמנים להישאר.
תודה רבה ולהתראות.
הישיבה ננעלה בשעה 11:10.
עמותת לה”ב – למען הפגים בישראל (ע"ר) הינה עמותה כלל ארצית שהוקמה ע”י הורים לפגים ופגים בעברם למטרת קידום ושיפור מצב הפגים בארץ, משפחותיהם, הפגיות בישראל ולמען הפחתת מספר הפגים הנולדים בכל שנה והגברת המודעות לסכנות הפגות.
היכנסו לקבוצת ה-WhatsApp השקטה שלנו
