Premature babies in the shadow of the corona - about the difficulties and hopes for the various premature babies at this time Pregnancy and childbirth doctors

הולדת פג היא אירוע מטלטל לכל משפחה, אך הולדת פג בצל מגפת הקורונה מאתגרת אף יותר? מהם האתגרים עמם מתמודדים ההורים והצוותים הרפואיים? והאם קיימות תוכניות ליווי ליום שאחרי? בשיחה עמוקה, שנערכה עם עינת הרף-כשדאי, פסיכולוגית אחראית ומדריכה בהתפתחות הילד ובפגיה, בבית החולים מאיר היא מרחיבה על הרגישות והמורכבות של התקופה ביחס להיבטים תפעוליים ובפרט בהיבטים רגשיים הנוגעים לקשר של ההורים עם התינוק.

חודש המודעות לפגים, מזמין אותנו להסתכל על הקורונה מזווית הפגות, המשפחות ואנשי הצוות, שבין כה וככה חווים תקופה רגשית ומלחיצה גם בימי השגרה. אילו הגבלות והנחיות חלות על הפגיות כיום?

בתקופת הקורונה מייצרים אנטי- תזה למגע פיזי, אחד ממשאבי הכוח המרפאים והמאחים ביותר את הנפש של ההורה ושל הפג. המגע, הקנגורו (עור לעור) הנוכחות והמעורבות ההורית הם אלו למעשה מצטמצמת, כיוון שהפגיות בארץ אימצו את הנחיות הקורונה ולכן מגבילות את נוכחות ההורים בפגיה מתוך רצון להגן על הפגים ולשמור על יציבותם. בתקופה הזו מצוקתם של ההורים רק התעצמה והשירות הרגשי, הסוציאלי והפסיכולוגי מצא את עצמו עובד ממש "מסביב לשעון" במצבים הקשים הללו.

חייבים לקחת בחשבון את המוטיב הרגשי הן בעת השהייה בפגיה והן בעת השחרור, ההורים הם אוכלוסייה בסיכון, שלאחר מכן ממשיכה הלאה והם צריכים את הליווי הרגישי החוצה אל סביבת המגורים, כיום הגוף היחיד שנותן מענה לכך הוא עמותת "להב" אך מעבר לכך צריך יותר אנשי צוות שייסעו בפן הרגשי, תקצוב של חדרים עם אפשרות לבידוד בפגיה – דבר שכבר קורה בחוץ לארץ. הצוות הרפואי עושה עבודה יוצאת מן הכלל, וחלק מהעניין הוא לעזור לו כי הוא עובד במתכונת חירום. צריך להבין שככל שהתערבויות מוקדמות יותר כך ההשפעה לטווח הארוך טובה יותר.

אביגיל נוימן כהן, היא אם, שילדה פג מעט לפני פרוץ מגפת הקורונה ושהתה בפגייה בעת הסגר הראשון. בשיחה עמנו היא בחרה לשתף אודות החוויה המטלטלת, שעברה על משפחתה.

אביגיל נוימן כהן, היא אם, שילדה פג מעט לפני פרוץ מגפת הקורונה ושהתה בפגייה בעת הסגר הראשון. בשיחה עמנו היא בחרה לשתף אודות החוויה המטלטלת, שעברה על משפחתה. אביתר, נולד ב 3.12.2019, במשקל 700 גרם, לאחר הריון תקין, הצלנו להגיע בזמן לבית החולים,  אך אבייתר נולד בשבוע מוקדם יחסית 25+6 בשבוע כזה ולכן אי הוודאות הייתה רבה. בהתחלה, לא ידענו כיצד להתנהל, המראה שלא היה עוברי מאוד, הוא היה מונשם תקופה ממושכת, מכוסה בצינורות, והיה צריך לקבל מנות דם, דלקות וזיהום, בנוסף עבר טיפול בעיניים וגם וקיבלנו חיסון נגד נגיף RSV שעלול לגרום לתחלואה קשה בפגים בתקופת החורף. שהינו בפגיה חמישה חודשים, מתוכם חודשיים וחצי בטיפול נמרץ ושאר הזמן בחדר בידוד, בשגרה הגענו מדי יום ושאבתי חלב. אנחנו מגיעים בשעות הבוקר ואין לנו מושג איך לצאת משם, חווינו טלטלה נפשית, ובזמן זה פגשנו את העובדת הסוציאלית של הפגייה, שעזרה לנו מאוד. בהמשך המצב השתפר, ועדיין שמרנו על קשר טלפוני איתה ותמיד עמדה לרשותנו נציגה, שהייתה זמינה לשיחה.

בקורונה הרגשנו במגבלות של השעות, אבל חשבתי, איך אפשר? כיוון שהוא לא מקבל את המגע של ההורה, וזה חשוב כל כך לפגים, הם מרגישים אותנו, והגבלת השעות הייתה קשה לנו, היינו רגילים להגיע כל הזמן, אך לא אפשרו לנו לגשת לתינוק, ונוצר מצב של אי ודאות, לא ידענו לאן אנו מתקדמים, בזמן זה בננו התקשה באכילה, חצי שעה של שהייה עמו לא הספיקה, לפעמים הצלחנו לשהות עמו 40 דקות, אבל הזמן הזה לא הפסיק, לא השלמנו האכלה ונאלצתי, בצער רב, לוותר על ההנקה, אך לא על השאיבה. הייתי צריכה לבחור בין טקס אמבטיה או האכלה, והתחושה הייתה, שמישהו אחר מטפל בו ולא אנחנו..

כן, באותו זמן יצרתי קשר עם עמותת "להב", דרך הפייסבוק בקבוצות להורים ודרך מדבקות בפגיה, והיה להם חשוב לשמוע אותנו, כי זה בהחלט מקרה ייחודי של הנמשך תקופת אשפוז ארוכה. הם הציעו אפשרות לטיפול פסיכולוגי, וחשוב היה לי להתחיל אותו כדי לעבד את החוויה המטלטלת. רק לאחר שהגעתי הביתה התחלתי לעבד את החוויה הקשה, כיוון שבפגיה חשתי שאנו בהישרדות ולא הבנתי מה אני עוברת. דרך הטיפול הצלחתי להביע את הפחדים והרגשות שחווינו לאורך התקופה.

https://www.doctors.co.il/medical-articles/268679/