"שישי אחה"צ, אני רחוקה מהפגה שלי, בבידוד, חיובית לקורונה. לא מסכימים לקחת ממני חלב אם לקטנה שלי, אני אבודה. בעלי מתקשר לקו החם ולא עובר הרבה זמן וחוזרת אליו נציגה מהעמותה, מקבלת את הפרטים שלי ומחייגת אלי. רגע לפני שבת. קיבלתי ממנה מידע על הזכאות של הקטנה לקבל חלב אם מבנק החלב, אוזן קשבת ותמיכה, אך הכי הכי חשוב - לשמוע אמא שהיתה שם, מאוד הרגיע אותי לדעת שאני לא לבד."

"ילדתי בשבוע 28 פג קטן במשקל קילו אחד בלבד. כל כך קטן. ההגעה לפגיה היתה הלם מוחלט, קטנטנים בתוך קופסאות פלסטיק. אחרי שלימדו אותי לחטא היטב ידיים, ללבוש חלוק, חיכו לי ליד העמדה שלנו צידנית וחוברות מידע. אמרו לי שיש עמותה של הורים שאפשר לפנות אליהם. ברגע הראשון לא ממש עיבדתי כלום. אבל כשהלכתי לשאוב לקטני שלי חלב, לקחתי את הדברים האלה איתי. בחדר השאיבה, זה זמן שאפשר להתרכז במשהו שאינו הציפצופים והחרדה בתצוגת המוניטור, ואם חלילה פתאום המספרים לא יהיו הנכונים, הרצויים. ישבתי לשאוב, וקראתי את החוברות, קיבלתי הצצה לעולם חדש שלא תיארתי לעצמי שקיים. בראש שלי היה בכלל ללדת לידה טבעית בשבוע 40. החוברות האלה הפכו ל"תנ"ך" שלי בתקופה הזאת. והצידנית - לחברה הכי טובה שלי. הגעתי כל יום לפגיה בגאווה גדולה שהנה הצלחתי לשאוב לקטני עוד בקבוק."

"הבן שלי נולד בשבוע 34 ובמשקל 1600 גרם. קיבלנו בפגיה את הצידנית של עמותת לה"ב לצורך שינוע חלב האם לפגיה וראיתי שעל הצידנית הטלפון של הקו החם. כולם התייחסו אלינו ואליו כאילו הוא תינוק קטן ולא ממש הרגשתי שאני יודעת משהו על פגות או על הזכויות שלנו. התקשרתי לטלפון שעל הצידנית. השארתי הודעה וחזרו אלי אחרי כמה שעות, אמא לפגים בעצמה נתנה לי את כל המידע על הארכת חופשת לידה, על הקצבה החדשה לפגים, חיברה אותי לקבוצת הפייסבוק לתמיכה. שמחתי מאוד שהתקשרתי לטלפון שעל הצידנית".

"הבן שלי נולד בשבוע 34 ובמשקל 1600 גרם. קיבלנו בפגיה את הצידנית של עמותת לה"ב לצורך שינוע חלב האם לפגיה וראיתי שעל הצידנית הטלפון של הקו החם. כולם התייחסו אלינו ואליו כאילו הוא תינוק קטן ולא ממש הרגשתי שאני יודעת משהו על פגות או על הזכויות שלנו. התקשרתי לטלפון שעל הצידנית. השארתי הודעה וחזרו אלי אחרי כמה שעות, אמא לפגים בעצמה נתנה לי את כל המידע על הארכת חופשת לידה, על הקצבה החדשה לפגים, חיברה אותי לקבוצת הפייסבוק לתמיכה. שמחתי מאוד שהתקשרתי לטלפון שעל הצידנית".