חלק 1
לפני 16 שנים, בשיא הקריירה שלי בחברת הייטק קרה אירוע בלתי צפוי, והפך לי ולנו כמשפחה את העולם. ממש ככה!
ביתי הפגית נולדה בשבוע 26 היא שקלה רק 730 גרם. משקל לא נתפס. בת שלישית אחרי 2 ילדים שנולדו במועד ובמשקל תקין (איתם היינו יום יומיים בבית חולים והבייתה).
האשפוז בפגייה למשך 4 חודשים והתהליך הגדילה שלה שעברנו איתה לאורך השנים הוביל אותי לשנות הרבה מאוד מיקודים בחיים ובין השאר את תחום העיסוק שלי. כשאני פוגשת הורים לפגים אני רואה – למרות שכל אחת.ד מגיע.ה מרקע או מגזר שונה , לכולן.ם (כולנו..) מכנה משותף…
המילה פג אומרת הכל…
אני ליאת גרף אפרגן, אמא לפגית (בוגרת😊) מתנדבת בלה"ב ופסיכותרפיסטית מוסמכת.
נושא ההורות לפגים כל כך חשוב לי. אני מרגישה תחושת שליחות להביא אותו למודעות הציבורית, לדבר עליו, לעזור להורים לפגים לעבד את חוויית הלידה, לעבור את המסע המטלטל של הורות לפג.ית, לממש הורות מכילה ואוהבת,
ולעבור ממשבר לתקווה למרות הקשיים וחוסר הוודאות הנלווים!
כהורים יש הרבה בדידות בדרך
לא ידענו לאיזה דרך לצפות, לא ידענו אם היא תשרוד
ואילו חיים יהיו לה
החיים אילצו אותנו להתמודד עם המציאות!
אז התמודדנו איכשהו…
אבל נשארנו עם צלקות,
לא ידענו מה יהיה, ומה עוד צפוי לנו…
במהלך השנים הראשונות לגידול הפג,
הורים חווים מגוון של רגשות כגון:
מתח גבוה, אשמה, חרדה, דיכאון ואפילו פוסט טראומה.
הורים לפגים חווים פער עצום בין הציפייה והפנטזיה לקראת התינוק.ת, ובין המציאות החדשה
הפער הזה נחווה כאובדן וכאוס במובנים רבים.
בשנים האחרונות ישנה קצת יותר מודעות להתערבות טיפולית, שנועדה לסייע לאזן ולעבד את המצב הרגשי של הורים לפגים אבל הדרך עוד ארוכה עד שהורים ירגישו שהם לא לבד, שתהיה מספיק מודעות לנושא, ואנשי מקצוע שיסיעו לעבד את חוויית הלידה וההורות הייחודית לפגים לא פחות חשוב שההורים יקבלו כלים להתמודדות בהווה ולקראת העתיד,
בשבועות הקרובים ארחיב ואספר בסדרת פוסטים על עוד היבטים רגשיים וכלים להתמודדות של ההורות לפגים
Stay tuned.
https://www.liat-ga-psychotherapy.com
חלק 2
אז כמו שקצת כתבתי בפוסט הקודם, כשנולד פג, ההורים "מושלכים" לעולם הפגות לרוב בלי הכנה. ככה פתאום.
פעמים רבות מבלי להכיר את העולם הזה בכלל.
בתי החולים נותנים מענה רפואי מצויין לפגים. הם מקצועיים ומנוסים אבל מתוקף תפקידם, ממוקדים בטיפול הרפואי אבל לא תמיד מודעים לכך שההורים נמצאים בהלם וחווים משבר- ולפיכך, נשארים לבד בסיטואציה. זאת ועוד, גם אם יש (ולא תמיד יש) מענה של פסיכולוגים בפגייה, המענה הזה נקודתי ובדרך כלל לא נמשך לאחר השחרור של הפג מבית החולים.
אז מה קורה לאחר השחרור מהפגייה? ברוכים הבאים לעולם החדש שלכם, שהוא לא העולם שציפיתם לו והתכוונתם אליו. לפעמים רחוק מזה מאוד.
אני זוכרת אותנו, זוג עם תינוקת בת 4 חודשים, ששוקלת 2 ק"ג, יוצאים עם סל-קל מבית החולים, נכנסים לאוטו ולמעשה…נוסעים עם כל החרדות, לעבר עתיד לא ידוע ולא מוכר.
כמה חוסר וודאות, בדיקות, מעקבים, סימני שאלה, פחדים וחרדות.
למעשה, ציפינו במשך 4 חודשים לחזור הבייתה עם התינוקת שלנו, ואז הבנו שכאן הכל רק מתחיל..
אפשר לחלק את הלא ידוע הזה למספר מימדים:
- הבריאות הפיזית – הבטחת הישרדותו, רווחתו ושגשוגו הנפשי של התינוק
- הזוגיות, הילדים שבבית (אם יש), המשפחה המורחבת חברים והסביבה
- תפישת תפקיד ההורות לפג והמשמעויות שנגזרות ממנו
אני רוצה להרחיב בחלק זה על המימד של הבריאות הפיזית:
שבוע לאחר השחרור הגעתי לביקור ראשון אצל רופא הילדים. הוא ערך בדיקה ראשונית לבת שלי, אני הייתי במתח וחיכיתי לסיום הבדיקה כדי לשמוע מה דעתו. הוא סיים בחיוך גדול ואמר לי –
- אוקיי. התינוקת חמודה אבל את יודעת שאני לא יכול להגיד עכשיו כלום
- מה זאת אומרת?
- את יודעת שעד שהיא תהיה בת שנה לא ניתן יהיה להגיד אם יהיה לה CP (שיתוק מוחין) או לא
- אבל אני רואה שהיא מניעה את האיברים כל הזמן
- זה לא אומר כלום. בשלב זה אי אפשר לדעת שום דבר
- הלם
כשאני מדברת על מימד הבריאות הפיזית אני מתכוונת לשאלות כמו: האם התינוקת תשרוד גם לאחר שיצאה מבית החולים? האם תעלה במשקל? תגדל? איזה "שאריות" היא תסחוב איתה לגיל הבגרות? אילו חיים יהיו לה? ולנו?
וגם אם נעשה את מיטב המאמצים להיות המטפלים הטובים ביותר, האם נוכל להבטיח את הצמיחה המוצלחת שלה? להבטיח שתתפתח? האם היא תהיה בסדר? יש חשש ממשי מכל דבר, היא כל כך קטנה, האם תשרוד ותשגשג?
כששואלים אותי, למה בעצם כדאי להורים לפנות לטיפול רגשי? יש לי כל כך הרבה מה לומר, אבל אם אני אתמצת את זה במשפט אחד, אגיד ש – כדי לא להרגיש לבד עם החוייה הזו.
אם איש מקצוע היה מקשיב ומכיל אותנו כהורים… אם מישהו היה מספר לנו על הדרך שמחכה לנו… שיש בה הרבה קושי אבל גם מקום לתקווה, שאם לנו יהיו הכוחות והחוסן, הדרך עשויה להיות אופטימית יותר.
אם מישהו היה נותן לנו תחושת שותפות ותקווה, חולק איתנו מניסיונם של אחרים ומצויד בכלים להתמודד, הדרך הייתה יכולה להיות קצת פחות קשה ובטח פחות בודדה.
היום כפסיכותרפיסטית, בקליניקה, אני פוגשת הורים שמצליחים לסלול את הדרך ממשבר לתקווה. בטיפול אנחנו עוסקים ב:
העלאת תחושת המסוגלות של ההורים לגדל את התינוק ולצפות בתקווה ובאהבה לעבר צמיחה וגדילה משותפת ושל התינוק-הפג, לצד האתגרים שבדרך
עיבוד חוויית הלידה,
אמפתיה לפגיעות ההורים ופחד לחייו של התינוק
החזקת חרדות הורים בהווה ולקראת עתיד
התמודדות עם הפחד הקיומי האנושי מפני פקיעת החיים
היום אני יודעת שזה יכול היה להיות טוב יותר. – אני יודעת שזה יכול להיות קל יותר, פחות מלחיץ.
אני מרגישה תחושת שליחות לטפל בהורים לפגים ולעזור להם
הטיפול נותן מענה יעיל לצרכים בלתי מסופקים של הורות מוקדמת.
בפעמים הבאות ארחיב על 2 המימדים הנוספים ועל אופן הטיפול, ואיך הוא יכול לסייע.
Stay tuned.
