" למה אין לו גבות?" הייתה השאלה הראשונה ששאל אביתר, האח הבכור בן השלוש וחצי, כשסוף סוף הבאנו את יואב הביתה אחרי חמישה שבועות פגייה.

חודשיים מאז שירדו לי המים בפתאומיות, חודשיים שאנחנו ברכבת הרים רגשית, בריאותית, נעים על הכבישים, מג'נגלים את חיינו שבתות וחגים. חודשיים בהן אביתר יודע שנולד לו אח אבל הוא זוכה לראותו פעם אחת מרוחקת ועצובה וזה מה שמעסיק אותו… גבותיו הבלתי נראות של התינוק הבלונדיני, הבהיר, הצהוב הזה.

שם בכניסה לביתנו, התחילו חיינו כזוג הורים ושני ילדים (וגם כלב). שם הבנו שיואב עבור אביתר, הוא אח תינוק שהצטרף למשפחה, אולי באיחור קל אבל בדיוק כמו בספרים שהקראנו במהלך ההיריון. סתם אח. עד היום אני מאמינה ששאלת התם הזו של אביתר, היא אבן הפינה בחזון על פיו התייחסנו וגידלנו את יואב מהרגע הראשון.

שגרה

מהרגע בו ירדו לי המים ואושפזתי עשינו כל שביכולתנו לשמור על שגרתו של אביתר, על שגרת הבית שלנו. השתמשנו בכל סוגי העזרה הקיימים, הקלנו על עצמנו במקומות שעבורנו היו התעסקות מיותרת (כגון בישול) ובילינו אחרי צהרים מלאים בכל טוב בשתי ערים שונות. אחד בפגיה ואחת בבית עם אביתר. השיגרה הידועה והשומרת (כמו "קירות לבית" עפ"י אדלר) המשיכה ללוות אותנו גם עם הגעתו של יואב הביתה.

שוויון ערך

למרות המעקב שנתבקשנו לערוך אחרי התפתחותו של יואב ואינסוף בדיקות שנשלחנו אליהן, התייחסנו אליו כתינוק "רגיל". כל התורים, ההתייעצויות והטיפולים קרו בבוקר, כשאביתר היה בגן. אחר- הצהרים היינו סתם הורים, לפעמים עייפים, לפעמים מבולבלים לילד גן ואחיו התינוק.

שייכות בעזרת תרומה ומועילות

יום אחד שמעתי, בעודי שואבת, את אביתר מסתובב הלוך חזור במסדרון ומחקה את הקולות שעושה המכונה. אכן, חודשים היה זה פסקול חיינו. אחרי הכרות קצרה ואינפורמטיבית עם המכשיר ומטרתו, דאגתי בכל יום, בשאיבה של אחר הצהרים לוודא ש"העוזר" שלי על ידי. עולם חדש נפתח בפנינו. אני קבלתי אספקה של שתייה קלה, הצגות וחידונים להפיג את השעמום ואביתר קיבל תפקיד בהזנת אחיו התינוק. היש חשוב מזה?

מקום ומיקום

שני הבנים התאמנו בג'ודו שנים. לעולם לא היה ילד אחד חזק ויכול ושני קטן וחלש. נסיבות הגעתו של יואב לחיים, לעולם לא השפיעו על בחירותיו ובחירותינו. עקבנו כולנו בהשתאות אחר מסעות השכנוע של אביתר לצרפו לחוג, שלבסוף צלחו והחזיקו מעמד שנים רבות. הבנים משמרים את השרירים האלה עד היום, שלוש פעמים בשבוע בחדר כושר, ביחד.

לפג שלי יש הכל, גם גבות, בעיקר כי ככה החלטנו.

חמוטל לבנת,

MBA

מדריכת הורים, בוגרת מכון אדלר.

הנפגשת בשמחה גם עם הורים לפגים.