יעלה נולדה בשבוע 24 להריון במשקל 465 גרם. היא נולדה מוקדם מכיוון שהיתה לי רעלת הריון מאוד קשה והגעתי לטיפול נמרץ.

רק שבוע אחרי הלידה ראיתי את יעלה בפעם הראשונה. בעלי לקח אותי בכיסא גלגלים לפגייה, שם חיכתה לי אחות ליד האינקובטור, ואז ראיתי אותה – ייצור קטן, שחור ומלא שערות. האחות דיברה, ועד היום אין לי מושג מה היא אמרה לי. פשוט קיבלתי סחרחורת ובעלי החזיק אותי מאחור, כי כל הזמן התנדנדתי. הרופאים אמרו שאין סיכוי שהיא תחייה, וכל יום חששנו שיגיע טלפון מהפגייה לומר לנו שזה נגמר. עוד יום ועוד יום עברו ולא התקשרו, ואני המשכתי לבוא. בוקר אחד החלטתי שזהו, הילדה תחייה, וכך היה.

אחרי 40 יום רצו להוציא לה את צינור ההנשמה עם תרופה שפוגעת בראש וזה לא עבד, אז הכניסו אותה לניתוח. לאחר הניתוח יעלה התאוששה ולאט לאט גם עלתה במשקל, אבל ממש לאט. בין לבין קיבלה מנות דם וכמובן כל מיני זיהומים למיניהם. הימים היו לא קלים.

שהינו בפגיה 5 חודשים בדיוק. חודשים עם המון קושי, עליות, ירידות, 3 ניתוחים, שגם מהם לא חשבתי שהיא תצא. כל יום שבאתי – הייתי יושבת לידה מהבוקר עד הערב, מתפללת ומדברת אליה, שרתי לה המון.

השתחררנו הביתה בגיל 5 חודשים במשקל של 2.900 ק"ג, עם חמצן במשך כל היממה. נשארנו בבית כל היום ולא אירחנו – למעט הסבים והסבתות אף אחד לא נכנס אלינו הביתה במשך שנה. בדיקות של טיפת חלב, רופא וטיפול פיזיותרפי שבועי נעשו אצלנו בבית. יצאנו מהבית אך ורק לביקורים תכופים בבתי חולים.

בגיל שנה ו-9 חודשים נכנסה יעלה למסגרת טיפולית. ההסתגלות הייתה קשה מאוד, מכיוון שעד אז היא לא ראתה אנשים חוץ מאתנו. לאט לאט היא נפתחה ופרחה שם. היא למדה לשבת ולזחול. היה לה קשה לחוש מגע בידיים וברגליים ומגע עמוק.

בגיל שנה ו-10 חודשים היא התחילה להיגמל מחמצן – כל פעם לחצי שעה, שעה, וככה לאט לאט היא רק ישנה עם חמצן (גם בגן).

לקראת סוף השנה הלא יאמן קרה – היא התחילה לעמוד בתמיכה. זה היה בשבילנו מאוד מרגש ופשוט לא יאומן! היא גם התחילה לשחות מדהים, עם לווי כמובן. בתחילת השנה השנייה, בגיל שנתיים ו-9, יעלה התחילה ללכת עם הליכון. בין לבין הכינו לה בגן חוברת תקשורת שבה היא מסמנת לנו בתמונות מה היא רוצה, וככה היא מתקשרת, כי היא עדין לא מדברת. לימדו אותה את שפת הסימנים. בגיל 3 היא כבר אומרת כמה מילים ומבינה הרבה יותר מה היא רוצה ומסמנת לנו משפטים שלמים דרך החוברת. אוהבת ללכת עם הליכון, אפילו כבר רצה איתו .בגיל 3 ו-4 חודשים נגמלנו מהחמצן – וזו היתה כבר אנחת רווחה גדולה – אושר!!!

יעלה שלנו, מבחינתנו, היא גיבורת על, לוחמת וגדולה מהחיים! היא לימדה אותנו מה זאת אהבה אמתית, סבלנות, אושר, לחימה, רכות, גבורה והערכת החיים שלנו . למרות הדרך הקשה שאנחנו עוברים ועוד נעבור, ועם האמונה הגדולה שיש בנו, אנו בטוחים שעם הרצון העז שלה, יעלה תגיע לגדולות ותוכיח לעולם שכן אפשר – והכל!!