"אני אלד לידה טבעית, עם מיילדת פרטית, בחדר לידה טבעית!!" כולם כבר ידעו, כי טרחתי לספר בגאווה לכולם."
ואני כבר ידעתי, מיד אחרי הלידה, המיילדת תניח את התינוקת השמנמנה שלי עלי ומיד אצמיד אותה לשד.
מכירים את המשפט: "אם אתה רוצה להצחיק את אלוהים, ספר לו על התכניות שלך"? כמה נכון.
את סיפור ההנקה של עומר כתבתי כאשר הייתה בת 5 חודשים. היום היא כבר בת שבע. למי שיש סבלנות, מזהירה שארוך J. בנוסף אני קצת מתפדחת כי אני דיאטנית ילדים שעשתה אינספור טעויות שלפני כן לימדתי הורים אחרים לא לעשות. אבל – על החיים ועל המוות:
הריון ראשון, הגיע שבוע 34, אני מרגישה נפלא, קצת בצקות מציקות אבל אין תלונות, פשוט לא היה לי זמן להגיע לאחות טיפת חלב ולכן ביקשתי מחברה בעבודה שלי בתל השומר, האחות במכון, למדוד לי לחץ דם, לבדוק חלבון בשתן ולשקול אותי כדי לסיים עם החובות שלי של החודש.
מכאן ועד הלידה הסיפור היה קצר, רעלת הריון, תינוקת קטנה לשבוע הריון, ניתוח קיסרי דחוף ושלושה שבועות ארוכים ארוכים בפגיית תל השומר (עם הצוות הנפלא).
וכאן גם סיפור ההנקה המורכב שלנו מתחיל:
עוד לפני שפגשתי את התינוקת הקטנטונת שלי (1.6קילו) הסבירה לי אחותי כיצד לסחוט את החלב הראשוני, הקולסטרום, מהשד (לא פשוט, אך מפתיע ומשמח לראות פתאום את הנוזל יוצא טיפין טיפין).
את עומר הכרתי יום אחרי הניתוח הקיסרי הדחוף שלי. בעלי גלגל אותי לאינקובאטור הנכון ו – נעים מאוד, תינוקת זעירה, שעירה, מלאה בחוטים שטוענים שהיא שלי. האמנתי להם.
ומה עכשיו? מותר לי לגעת? להרים? מה מאכילים? מותר להניק? איך מניקים עם חוט זונדה ירוק שיוצא מהפה שלה?
אז ככה: בשלב ראשון בדרך כלל שואבים חלב ומאכילים מבקבוק: אם כך צריך לקנות/לקבל את החלקים המתחברים למשאבות בית החולים, ללמוד לשאוב, לחיות לצד המשאבה חלק נכבד מן היום ולשטוף ולחטא את כל הכלים בלי סוף.
בהמשך, כאשר אפשרי מבחינה רפואית, מי שרוצה להניק, אין בעיה, הצוות מעודד ומעוניין בכך ואם אפשר אף יוציא את הזונדה בזמן הארוחה. בתקופה בה עומר נולדה היה נהוג לשקול לפני ואחרי הנקה כדי שנדע שהפגה הקטנה ינקה מספיק.
אז בתוך מספר ימים העזתי וביקשתי להניק את עומר הקטנה שלנו. אחות חביבה אך מאוד עסוקה ניסתה לסייע לי ובסוף ניסיון קצר ומלחיץ הציעה לי להשתמש בפטמת סיליקון. הפלא ופלא, עומר ינקה וינקה והפתיעה את כולנו במשך השבועות בתאבונה הגדול. הרופאים אומרים 20מ"ל בכל ארוחה, הפושעת הקטנה יונקת 35, הרופאים מעלים ל-25מ"ל – והיא כבר ב – 50 מ"ל, וכך הלאה עד יום השחרור המיוחל.
שוחררנו הביתה עם תינוקת ששוקלת 1.950קילו ועם הנחיות לתת לעומר 4 בקבוקים של חלב אם מועשר בתוסף יקר להחריד ביום ושאר הארוחות בהנקה.
אני בליבי התחלתי לתעב את פטמת הסיליקון, מבחינתי היא היוותה חוצץ ביני לבין עומר והפריעה לי להתחבר אליה והרחיקה ממני את חלום ההנקה הטבעית שלי. בנוסף פחדתי שאשכח לקחת פטמה כשאצא מהבית ולא אוכל להאכיל את עומר. ראיתי את חברותי שולפות שד בקלות וקצת שכחתי את העובדה שהתינוקת שלי שוקלת 2 קילו בלבד.
לאחר כשבועיים בבית שבהם התנהגתי לפי הוראות הרופאים ועומר עלתה במשקל לפי כל הספרים, התחלתי לזייף במתן הבקבוקים וכבר רקמתי מזימה להיפטר מפטמת הסיליקון – רציתי תינוקת "נורמאלית" (למרות שבסתר לבי הייתי סקפטית ולא יכולתי לדמיין כיצד זה יעבוד).
אחותי הציעה לי לתת לי מתנה ללידה: פגישה עם יועצת הנקה. חיפשתי, התייעצתי, בררתי, וכך הגעתי לדליה אבני. שוחחנו בטלפון, תיארתי לה את תלאותינו וקבענו להיפגש למחרת. הפגישה ארכה שלוש שעות שבהן עומר שיתפה פעולה בצורה נפלאה. למדתי איך לחבר אותה לשד ולהניק בתנוחות נוחות במצבים שונים ובמקומות שונים בבית.
כמובן כמו במצבים רבים, כשהרופא/מוסכניק/איש מחשבים/ יועצת הנקה נמצאים, הכול עובד בצורה מושלמת וכשנותרים לבד, לא בדיוק.
דליה אמרה לי שהמעבר להנקה ללא פטמה יכול לקחת זמן אבל אני הייתי חסרת סבלנות וניסיתי לזרז את העניינים. חשבתי שאני מצליחה להניק ללא הפטמה למרות שבפועל היה מאוד לא נוח לי ועומר החליקה רבות מהשד, במקביל לא שקלתי אותה בתדירות המתאימה והתעלמתי מהסימנים שאולי היא רעבה (בכי מרובה, שינה לא רציפה ואולי גם חיתולים שאינם "כבדים" מספיק).
כך קרה שכאשר שקלתי אותה לאחר שבועיים, חשבתי שיש טעות, אך לאחר עוד שבוע גיליתי לחרדתי שעומר לא עלתה במשקל לפי הרצוי, האמת היא – שהיא בקושי עלתה במשקל!
השלב הבא היה ללכת לדיאטנית ילדים אשר שמעה את השתלשלות העניינים, שקלה, בדקה, התייעצה ולבסוף הודיעה לי בצורה שאינה משתמעת לשני פנים שאני חייבת כרגע לתת לעומר בקבוקים במקום רוב ההנקות, כדאי גם תוספת תחליף מזון לתינוקות מאחר והיא חושבת שזה מתיש ולא סביר לשאוב את כל הארוחות.
אני כבר דמיינתי איך אני מאבדת את חלום ההנקה.
התקשרתי לדליה, סיפרתי לה מה קורה וכמה אני חוששת שלא אוכל להניק. דליה סיפרה לי על בקבוק שאמור להפריע פחות להנקה ויכול לעזור לנו אם אני רוצה לחזור להניק יותר בהמשך (בקבוק חדש של מדלה אשר אינו זולג לפיו של התינוק אלא התינוק חייב לשאוב את החלב ממנו, בדומה להנקה). מייד רכשתי שניים וחזרנו לשאיבות ולשטיפות וחיטוי הבקבוקים וכלי השאיבה.
לקח לעומר כמה ניסיונות להבין כיצד היא אמורה לקבל את החלב מהבקבוק, מעט תסכולים ולבסוף – הצלחה.
הפעם עשיתי את מה שאמרו לי ובשבועות הבאים לשמחתי הרבה, עומר זינקה במשקל ובמקביל- בהתפתחות שלה: בכתה פחות, החלה לחייך, לישון יותר טוב.
במקביל המשכתי לתת לעומר לינוק ללא פטמת הסיליקון לאחר הבקבוקים, והיא – המשיכה לינוק. דווקא כאשר הייתה שבעה היה לה יותר קל להיצמד לשד. שמתי לב גם שאכן הבקבוקים מסייעים לה להבין כיצד לינוק.
אבל אני עדיין לא הייתי מוכנה לוותר על חלום ההנקה.
התקשרתי שוב לדליה ושאלתי אותה על משהו שהיא סיפרה לי בעבר בחצי פה: החדרה של קצה של צינורית לפה של התינוק לאחר שהוא מחובר לשד, ובצד השני לבקבוק, כך שבעצם התינוק יונק ובמקביל שותה כמו דרך קש, מהבקבוק. היא שלחה לי סרטון שמדגים זאת והביאה לי צינורית.
לאחר פעמיים מבדרות מאוד (צריך כישורי לוליינות רציניים: להצמיד את עומר כראוי לשד, להחדיר קצה של צינורית למקום הנכון בפה בלי לעצבן אותה, למצוא מקום נוח להעמיד את הבקבוק עם הקצה השני של הצינורית שלא יישפך… ואז לא לזוז….) הבנתי שלמרות שבסופו של דבר הצלחתי, זה לא בשבילנו.
עוד צעד בתלאותינו היה לחזור לפטמת סיליקון במקביל ל-2-3 בקבוקים ביום.
החלטתי לנסות לחזור להניק עם פטמת סיליקון כי כך לפחות לא אצטרך להפסיק להניק, נשקלנו לפני ואחרי הנקה אצל הדיאטנית והחלטנו שניתן להמשיך להניק כך.
עכשיו עומר כבר הייתה חזקה יותר, עלתה יפה במשקל, ורוב הזמן הייתה ערנית ובמצב רוח טוב.
הצלחתי להניק עם הפטמה וחשבתי שכך נמשיך. ואז גיסתי סיפרה לי שהיא גם השתמש בפטמת סיליקון אך לפני כל הנקה, בשלב ראשון, הניקה ללא הפטמה ורק אז חיברה אותה. חשבתי שאין מה להפסיד וניסיתי.
בתוך ימים ספורים שמתי לב שעומר מחוברת בצורה מושלמת לשד ואין לי שום צורך להוסיף את הפטמה. לאחר עוד מספר ימים שמתי לב גם שבמקום לינוק 45 דקות, משך ההנקה מצטמצם ועומר הופכת יעילה יותר.
הפעם לא הייתי שאננה ועשיתי ניסוי למספר ימים תוך מעקב משקל אצל הדיאטנית ואכן התוצאות היו מרשימות.
בגיל 5 חודשים, עומר ינקה נפלא אך המשכתי לתת גם 2-3 בקבוקים שאובים בכל יום ליתר ביטחון תוך מעקב משקל אצל דיאטנית, בהמשך, תחת ליווי צמוד, הפסקנו גם עם בקבוקים אלה. עומר ינקה עד גיל שנה ו-3 חודשים (כשלי כבר נמאס, אני חושבת שאם זה היה תלוי בה הייתה ממשיכה עד גיל 4).
המסר שלי הוא לא שאפשר תמיד להניק פגים, ממש לא. לפעמים זה לא אפשרי, בייחוד כשיש עוד ילדים בבית ואתגרים אישיים/רפואיים של כל אם/ תינוק-פג או משפחה.
לא הייתי מצליחה להגיע לשלב ההנקה המלאה ללא הליווי המקצועי תוך תמיכה של הבעל, המשפחה, החברות שהתגייסו להחזיק את עומר כשאני הייתי מחוברת למשאבה וקצת/הרבה אופי קיצוני….. שלי….
הדרך שלי הייתה מלאה מהמורות, עשיתי טעויות לאורכה, פעמים רבות כמעט והתייאשתי ובכל פעם עומר הראתה לי שאם אני מוכנה להמשיך לנסות את הדרכים היצירתיות שמציעים לנו, היא מוכנה לעבוד איתי יחדיו כדי לקבל את הזהב הלבן שלה….
שלכם יעל שמעיה
