קשיי אכילה בפגים לאחר שחרור

נכתב ע"י: לירז ציון-פור, דיאטנית קלינית לתינוקות וילדים, קופ"ח מכבי, קליניקה פרטית.

ספטמבר 2024

התפתחות אכילה אצל תינוקות-היא תהליך נרכש אצל כל התינוקות. קצב ההתקדמות בתהליך משתנה מילד לילד. כאשר מדובר בפגים, יש לזכור כי קצב ההתקדמות בתהליך יכול להיות שונה, מאחר והוא קשור להתפתחות הכללית-שתלויה מאוד בשבוע הלידה של הפג. על כן-בכל תהליך התפתחות האכילה יש להתייחס לגילו המתוקנן של הפג.

על מנת להבין כיצד עולים קשיים באכילה ואיך הם קשורים לפגות ובאים לידי ביטוי לאחר השחרור מהפגייה – נצטרך לחזור לשלבים המוקדמים ביותר של התפתחות האכילה.

אצל תינוקות שנולדו במועד, כבר לאחר הלידה-ייעדו המרכזי של האוכל הוא הישרדות. ללא אוכל אין גדילה, אין התפתחות ואין חיים.

המשימה ההורית הראשונה היא לספק אוכל לתינוק. ובימים הראשונים לחייו, הקשר בין התינוק להורה מתבטא בעיקר באכילה, המתרחשת בתכיפות לאורך היממה.

ידוע גם כי הקשבה לסימני הרעב והשובע של התינוק-קשורה בהרגשת ביטחון.

כל מה שתיארתי עתה, במרבית המקרים לא בא לידי ביטוי אצל פגים לאחר הלידה.

כתלות בשבוע הלידה, מרבית הפגים אינם מקבלים הזנה דרך הפה מיד לאחר הלידה (מאחר והתיאום בין מציצה לבליעה מתחיל להתפתח סביב שבוע 32-34 להיריון.)

במהלך השהות בפגייה-האכלה לרוב תינתן ע"י צוות הפגייה. במקרים כאלו מדובר לרוב בהאכלה לפי שעון ולא לפי הדרישה של התינוק. לעיתים מתבצעת האכלה מתמשכת בקצב הזנה נמוך ובהמשך האכלה בקצב גבוה יותר בארוחות נפרדות עם מרווח ביניהן.

לאכילה ולגדילה יש תפקיד משמעותי בהתקדמות הפג לקראת השחרור מהפגייה.

באופן כללי, כמות המזון הנדרשת עבור תינוקות וילדים-משתנה מילד לילד ומבוססת על קריטריונים שונים כגון גיל הילד, משקלו, התיאבון שלו, תדירות האכילה וצורת האכילה שלו. האחריות לכמות האכילה היא בידי התינוק ובהנחה שהוא בריא-הוא יודע לווסת את הכמות שהוא צריך על מנת להגיע לשובע.

הכלל החשוב ביותר הוא שלא כל התינוקות אוכלים בדיוק אותו הדבר.

על כן, חשוב להיות במעקב גדילה מותאם אישי, אצל דיאטנית תינוקות המתמחה בפגים מיד לאחר השחרור מהפגייה ובהתאם לגדילה.

הדיאטנית תתאים את נפח ההזנה היומי הדרוש לפג בהתאם לצרכים האישיים שלו וההיסטוריה הרפואית שלו. תבנה תוכנית הזנה מותאמת אישית שתכלול את נפח ההזנה המתאים בכל ארוחה, מספר ארוחות ליממה, וסוג התמ"ל שייקבל.

חשוב לציין כי ישנה חשיבות גדולה למתן של חלב אם, למניעת NEC (דלקת נמקית של המעי) וחיזוק מערכת החיסון של הפג.

במהלך המעקב התזונתי, יש חשיבות לקידום מיומנויות האכילה של הפג בהתאם ליכולתו.

המעבר משלב רפלקסיבי של יניקה לפעולה רצונית של אכילה ובליעה, ולרכישת כישורי אכילה בוגרת-הוא בעצם תהליך מתמשך. התהליך מתבטא בלמידה, מתמדת ומתקדמת אשר מתרחשת תוך כדי הגדילה של התינוק, תלויה בהתנסויות שהוא חווה עם המזון ותלויה בהתנסויות שהוא חווה עם ההורים ו/או המטפלים העיקריים.

תהליך למידת האכילה אצל פגים יכול להיות ארוך יותר ומתמשך. לרוב מדובר בתהליך הדרגתי של מעבר מהזנה פאסיבית (דרך זונדה) להזנה אקטיבית-דרך הפה. חשוב לזכור כי לכל פג יש קצב למידה משלו, וחוויה רגועה ונעימה הכרחית להמשך הרצון שלו לאכילה.

בהאכלה מבקבוק, מומלץ להיות קשובים לסימני השובע של התינוק, למשל הרחקת הראש מפטמת הבקבוק. לעיתים יכולות להתרחש הקאות או פליטות לאור אכילת יתר.

במידה ויש הקאות חוזרות בכל ארוחה, או חוסר שקט ניכר במהלך ארוחות, הפחתת נפח האכילה והימנעות מאכילה-יש לפנות לבירור רפואי לשלילת מצבים כמו ריפלוקס או אלרגיה לחלבון החלב.

בהמשך החיים-התפתחות אכילה של מזון מוצק – תלויה בהתפתחות הכללית של הפג-ולכן הגיל המתאים להתחלת מוצקים צריך להיות בהתחשב בגיל המתוקנן ולא הגיל הכרונולוגי.

המעבר מיניקה לאכילה עצמאית, מהווה שלב חשוב בתרומתו להתפתחות הפעוט / הילד. מומלץ לבצע התנסויות חוזרות ונשנות של אכילת מזונות המתאימים להתפתחות המוטורית של התינוק.

מוכנות מוטורית למעבר מתנועות יניקה לתנועות דחיפה של האוכל לאחורי הלשון לצורך בליעה, לרוב תבוא לידי ביטוי כאשר יופיעו סימני המוכנות הבאים:

יכולת התינוק לשבת ישר (עם תמיכה), תיאום בין העיניים-ידיים-פה (הכנסת חפצים לפה) וחשוב במיוחד דרושה התעניינות מצידו באוכל ובאנשים שאוכלים סביבו. הדוגמא הכי להחזיק את הילד על הידיים שלכם כאשר אתם אוכלים-ולבחון האם הוא עושה כל שביכולתו כדי לחטוף מכם את האוכל ולהכניס בעצמו אל הפה שלו.

סביב גיל 6 חודשים (מתוקנן)-מתחיל גילוי הדרגתי של עצמיות הילד, תוך כדי היפרדות פסיכולוגית מהמטפל (מרגרט מהאלר). תהליך הנמשך עד גיל 3 שנים.

הורים רגישים-יאפשרו עצמאות תוך שמירה על גבולות בטוחים. כשאין רגישות והבנה מצד ההורים-יש צורך בשליטה ומאבק להשגת המצד הפעוט.

אתגר נוסף באכילה של פעוטות, הוא הנאופוביה (פחד להתנסות במאכל בלתי מוכר). היא מאפיינת פעוטות בגילאי 2-3 שנים. במחקרים שונים שבוצעו בנושא ראו כי לאחר כ-15 חשיפות למאכל חדש, יחד עם צפייה בסובבים אוכלים ממנו, נצפתה מוכנות מהפעוטות להתנסות במאכל החדש (Birch).

על מנת להתמודד עם האתגרים האלו-חשוב להבין את חלוקת האחריות באכילה בין ההורים לילדים שלהם. מונח זה של חלוקת אחריות באכילה הוטבע ע"י אלין סאטר-דיאטנית אמריקאית. מדובר על חלוקה בין האחריות של ההורים לאחריות של הילדים במהלך האכילה.

אחריות ההורים היא ל-3 תחומים:

1. מתי תתרחש הארוחה? ההמלצה היא ליצירת מרווחים מספקים בין ארוחה לארוחה (לרוב כ-3 שעות) כדי לשפר את תחושת הרעב לקראת הארוחה.
2. היכן תתרחש הארוחה? ההמלצה היא לשמור על סביבת אכילה קבועה ככל הניתן, מסביב לשולחן אוכל משותף, ולייצר חוויה נעימה ומהנה. והדגש הוא על אכילה משותפת של ההורים והילדים. הצפייה בסובבים אוכלים ליד הילד-מאפשרת לו לחוש ביטחון כלפי מאכלים חדשים, ולהעז לטעום מהם בהמשך.
3. מה יוגש לשולחן האוכל? ההמלצה היא להגיש למרכז השולחן מזונות מכל קבוצות המזון (חלבונים, פחמימות, שומנים וירקות/ פירות). כאשר יש לפחות מאכל אחד מוכר ואהוב ע"י הילד. חשוב לגוון מתוך מגוון המאכלים שהילד מסתדר איתם כרגע. לאורך החיים הילדים משנים את ההעדפות שלהם.

וזהו. כאן מסתיימת האחריות של ההורים ומתחילה האחריות של הילדים:

1. לבחור מה לאכול מתוך מה שמוגש על השולחן. אין להכריח ילדים לאכול מזון מסוים, גם אם הוא בריא או חשוב לגדילה.
2. הילד אחראי על אין להכריח תינוק כמות המזון שיאכל בארוחה. או פעוט לסיים את כל כמות המנה שהוגשה לו. סיום האכילה צריך לנבוע מתחושתו הפנימית של הילד.

ובדרך כלל זה השלב שעולה בו השאלה – אז איך אדע שהתינוק או הילד שלי אוכלים מספיק?

בתחילת החיים הסימנים הם-מתן שתן וצואה באופן סדיר. עלייה תקינה במשקל ובאורך, וחיוניות ורוגע של הילד בין הארוחות.

במידה ויש ספק לגבי אחד הפרמטרים האלו-מומלץ לפנות ליעוץ מסודר אצל דיאטנית ילדים במסגרת קופ"ח או באופן פרטי.

הכותבת – לירז ציון-פור, הינה דיאטנית קלינית R.D. לתינוקות וילד