התמודדות עם אובדן

לצערנו, לא כל יציאה מהפגיה הינה שמחה.

אמנם יכולות הטיפול בפגים התקדמו משמעותית בשנים האחרונות, אך עדיין לא תמיד ידה של הרפואה על העליונה. במרבית הפגיות ישנן עובדות סוציאליות מנוסות ומקצועיות המסייעות לעבד את האובדן. ניתן להיפגש לשיחה אחת שעשוייה לארגן ולתת כלים טובים להתמודדות, או למספר שיחות (לפי הצורך) על מנת להתחזק. לעתים מפנה העו"ס להמשך טיפול בקהילה. תחושת האובדן שלכם לגיטימית. כן, אמנם הילד לא יצא מעולם מבי"ח, אך הוא היה הילד שלכם ואיתו אבדו תקוות, חלומות ואמונות. תחושת אובדן מסוימת תימשך לאורך כל חייכם, אך עוצמתה עשויה לקהות עם הזמן. קחו בחשבון שהסביבה תנסה לעודד אתכם להיכנס להיריון ולהביא ילד חדש על מנת לפצות את עצמכם. ייתכן שיאמרו לכם ש"במצב של הפג שלכם, כנראה שטוב שהוא מת", או משפטים שכוונתם דומה. הסביבה הקרובה לכם לא ממש יודעת כיצד להגיב על האובדן שלכם, ויתכן שיאמרו משפטים שכוונתם טובה (ולפעמים גם יש בהם מידה של אמת) גם אם הם פוגעים מאוד. אמרו לקרובים לכם מה אתם לא רוצים לשמוע ומה כן ושוחחו על הכאב שלכם עם מי שאתם יכולים. שוחחו עם העובדת הסוציאלית של בית החולים או עם איש מקצוע אחר. באם רלוונטי עבורכם, בררו עם הרב מהם הלכות האבלות במקרה שלכם.

באם אתם מעוניינים, בררו האם מדובר בקבורת אחים, האם ניתן לבצע קבורה פרטית בנפרד, או לציין על קבר האחים את שם הנפטר.

עמותת לה"ב הקימה פורום תמיכה להורים אשר איבדו את ילדם, הקבוצה מכילה הורים שחוו אובדן וניתן לצור איתם קשר ולקבל תמיכה, הקבוצה בפייסבוק ונקראית "אובדן תינוק במשפחה-בשיתוף עמותת לה"ב, למען הפגים בישראל", הקבוצה סגורה לשמירה על פרטיות המשתתפים, אנא צרו קשר עם מנהלת הקבוצה או דרך דף העמותה בפייסבוק. צורת החשיבה שעזרה לרובנו להתמודד עם האובדן היא הידיעה כי ככל הנראה, הדבר הנכון ביותר לאותה סיטואציה התרחש, גם אם אין אנו מבינים מדוע. עובדה זו, גם אם אין בה כדי להשכיח את הצער והכאב, מקלה ולו במעט את קבלת הדין. באם ישנו עוד פג חי בפגיה, נסו למקד את כוחותיכם בו, בבריאותו ושלמותו, נסו לשאוב ממנו כוחות להתמודד ונסו להיות עבורו עד כמה שניתן. כן, זה לא 'פייר', זה מכעיס, זה מקומם, זה בלתי נתפס. זה לא עוזב את מחשבותיכם, זו צלקת שלא תעבור לעולם. אתם מרגישים שהעולם שוב נפל עליכם, כמה מכות בן אדם יכול לספוג (לא מספיק הלידה המוקדמת?) ושוב, אתם מרגישים לבד ולא מובנים. אבל חשוב שתדעו, אתם לא לבד, ולצערנו ישנם הורים נוספים שחוו אובדן שכזה וחשים תחושות זהות למה שאתם מרגישים כעת. אז הרשו לעצמכם את הזמן להתאבל, סייעו לעצמכם בעזרה מקצועית או באחת הקבוצות. זה אמנם לא מהווה נחמה כעת, אך אכן, כמו כל דבר בחיים, גם כאן הזמן עושה את שלו. הפצע המדמם הזה, לאט יגליד ותשאר רק הצלקת. זה לעולם לא ייעלם, אך הכאב ילך ויפחת.

ניתן לפנות לקבוצת הפייסבוק של עמותת לה"ב
"אובדן תינוק במשפחה".